מה הקשר בין ספירת העומר ליובל בפרשתנו?
ואיך יוצאים לחירות אמיתית?
אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת – ימי ספירת העומר. כל יום אנחנו סופרים ומחכים בכיליון עיניים לחג השבועות, שבו ה’ נותן לנו את התורה. ובמקביל, בפרשת השבוע שלנו, פרשת בהר, אנחנו קוראים על מצוות היובל. אולי נראה שאין קשר בין הדברים, אבל בואו נצלול פנימה ונראה שיש פה חיבורים מרתקים, שמלמדים אותנו המון על הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא.
מה מחבר בין ספירת העומר ליובל?
- הדבר הכי בולט שמחבר בין שניהם הוא עצם הספירה. אנחנו סופרים את ימי העומר, יום אחרי יום, מתוך ציפייה לקבלת התורה. ובאותה מידה, הפרשה שלנו מדברת על ספירת השנים לשמיטות וליובלות – סופרים שבע שנות שמיטה, ואז מגיעה שנת היובל.
- זוכרים שבהר סיני, כשה' נתן לנו את התורה, היה קול שופר אדיר ועוצמתי? "ויהי קול שופר חזק מאוד". זה היה גילוי אלוקי עצום. וגם ביום הכיפורים של שנת היובל, אנחנו מצווים לתקוע בשופר כדי להכריז על החירות: "והעברתם שופר תרועה ביום הכיפורים".
אמנם יש פה הבדל קטן אך משמעותי: במתן תורה, השופר היה של ה' בעצמו – הוא זה שתקע. לעומת זאת, ביובל, אנחנו אלה שתוקעים בשופר. ושימו לב לעוד פרט מעניין: במתן תורה, המילה "שופר" כתובה בלי האות ו' (שֹפר), וביובל היא כתובה עם ו' (שופר). הכתיב המלא ביובל רומז לכך שביובל, ה' נמצא בתוכנו ממש, ואנחנו כביכול ‘מלאים’ ממנו. זהו גילוי עמוק יותר, שבו הקב”ה נכנס עוד יותר לתוך החיים שלנו.
3. על התורה כתוב "חרות על הלוחות", וחז"ל דרשו על כך ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". כלומר, התורה היא זו שנותנת לנו חרות. ומה קורה ביובל? עבדים יוצאים לחירות, וכל אחד חוזר לאדמתו ולמשפחתו. גם מתן תורה וגם היובל מביאים חרות לעולם.
4. יש עוד קשר שמתבטא בזמני נתינת הלוחות: חג השבועות הוא היום שבו קיבלנו את הלוחות הראשונים. ויום הכיפורים, שבו תוקעים בשופר בשנת היובל, הוא היום שבו קיבלנו את הלוחות השניים, אחרי חטא העגל.
מה כל זה אומר לנו בעבודת ה'?
שני סוגי הספירות הללו – ספירת העומר וספירת היובל – מבטאים שני שלבים משמעותיים בעבודת ה'. כל ספירה היא ביטוי של פער בין הרצוי למצוי, ובימי הספירה אנו מלאים בציפייה לגשר על הפער הזה.
בפסח אנחנו מרגישים קשר חזק עם ה' מתוך אמונה עוצמתית ועמוקה, אבל אנחנו מרגישים שהקשר הזה, למרות שהוא גדול, מנותק מהחיים שלנו. בספירת העומר אנחנו מלאים בציפייה שה' יגלה לנו כיצד אנו יכולים להכניס את הקשר הזה לתוך החיים שלנו. כאשר ה' נותן לנו את התורה בחג השבועות, הוא בעצם נותן לנו את היכולת לחיות את הקשר איתו בתוך המציאות שלנו. זה השופר שלו, דרכו הוא אומר לנו מה הרצון שלו.
לאחר מתן תורה אנו מגיעים לפער נוסף בין הרצוי למצוי. היינו רוצים למלא את רצון ה' בשלמות, אך אנו מרגישים שאנו לא מצליחים. אחרי מתן תורה אנו 'סופרים' ומצפים שנמצא חן בעיני ה', ונצליח להיות איתו בקשר שלם.
וכשמגיע יום הכיפורים, יום סליחה ומחילה, ה' כביכול 'מרגיע' אותנו, ומגלה לנו שאנו לא צריכים לדאוג – 'הכל בסדר'. ה' מלמד אותנו שאת כל המצוות הוא לא צריך לעצמו, הוא נתן לנו אותם רק משום שאנחנו ביקשנו ממנו, כדי שהאמונה תיכנס לתוך החיים שלנו, ויהיה בינינו קשר של חיים. אז אם כל המצוות הן כדי לחזק את הקשר, ברור שאם אנו לא מצליחים למלא אותם בשלמות, הקשר לא מתנתק חלילה, אלא להיפך – ה' סולח לנו, ואנו מוצאים חן בעיניו. וזה השופר שלנו, שמבטא שאנו מרגישים שאנחנו רצויים בעיני ה'.
עבדי ה' – חירות אמיתית
מכאן אנחנו יכולים להעמיק בעוד רובד בתהליך שמתפתח בשתי הספירות האלה:
בפרשה שלנו, התורה נותנת טעם מיוחד ליציאה לחירות בזמן היובל – "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כ"ה, נ"ה). אמרנו קודם שיום מתן תורה הוא יום של חירות, אבל בזמן היובל מתבהר לנו יותר לעומק איך התורה באמת מוציאה אותנו לחירות.
בזמן מתן תורה אנחנו יוצאים לחירות, כי אז הקדוש ברוך הוא מגלה לנו מה הוא רוצה מאיתנו. עד אז הרגשנו שהאמונה אמנם מאירה בנו בעוצמה, אבל החיים שלנו עדיין לא יצאו ממצרים. כשה' מגלה לנו את רצונו במתן תורה, אנו נהיים עבדים שלו ובכך החיים שלנו משתחררים.
אחרי מתן תורה, לאחר שאנו כבר עבדים של ה', פתאום אנו חשים בכך שהרצון של ה' חונק אותנו, שהוא מעיק לנו על החיים. אמנם אנו כבר לא משועבדים למצרים, אך להיות עבדי ה' גם לא קל עבורנו.
ומה מתגלה ביום הכיפורים של היובל? באותו יום של סליחה ומחילה, הקדוש ברוך הוא מגלה לנו מהי המשמעות האמיתית של להיות "עבד ה'". באותו יום שבו משתחררים העבדים, מתגלה לנו שלהיות עבד ה' זה לא להיות עבד של אדון מסוג אחר, אלא בעיקר להיות משוחרר מכל שיעבוד ומכל עבדות! זו המשמעות האמיתית של עבודת ה' שמתגלה ביובל, וכמו שדורשים חז"ל על הפסוק "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" – "עבדי הם ולא עבדים לעבדים" (קידושין כב, ב). כלומר, המשמעות של היותנו עבדי ה’ היא שאנו משוחררים מכל שיעבוד ומשוחררים באמת.
וּמְצֶאןָ מְנוּחָה
במגילת רות, אומרת נעמי לשתי כלותיה: "וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ". כאשר אישה מתחתנת, היא לא הולכת לשבת רגל על רגל; להיפך, אז היא מתחילה לעבוד הרבה יותר קשה, בצרכי הבית ובגידול הילדים, ודווקא בעבדות הזו היא מוצאת את המנוחה שלה. כך גם אצלנו, עם ישראל – להיות עבדי ה' זו המנוחה שלנו.
שבת שלום !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'