מהי ההארה הגדולה לה זכינו בפסח?
מהי הציפייה שממלאת אותנו בספירת העומר? וכיצד אנו מגיעים לקשר מלא עם הקב"ה בשבועות?
Photo by Mick Haupt on Unsplash
המשל המכוון ביותר, הממחיש את מהותם של הימים שבין פסח לשבועות, הוא תקופת ההמתנה והציפייה שבין הקידושין לנישואין.
קידושין בפסח
בפסח התגלה האמון העמוק שקיים בינינו לבין הקב"ה. בפסח פתאום גילינו שאנו מסוגלים ללכת עד הסוף על הקשר עם ה' יתברך, ועד כמה הוא כובש את כל אישיותנו – והחלטנו להיכנס לקשר עם ה' מתוך מחויבות גמורה.
זהו שלב הקידושין, בו האיש והאישה מגלים אמון ומחליטים להיות מחויבים אחד לשני, ומשלב זה ואילך האישה כבר אסורה לכל העולם. אמנם עדיין אין פה נישואין בפועל, והקשר עוד לא הגיע לידי מימוש, אך בפנימיות הלב שוכן אמון ונכונות איתנה לקשר שבוא יבוא.
קידושי ביאה
על פי התורה, ניתן לעשות את הקידושין בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה. שתי הדרכים הראשונות מובנות, אבל לכאורה לא מובן כיצד אפשר לעשות קידושין על ידי ביאה? בפשטות היינו מצפים לחכות עם הביאה עד לשלב הנישואין, אז הקשר מגיע לידי מימוש. כיצד אנו מערבים את המימוש של הקשר, ששייך לנישואין, בתוך ההחלטה התיאורטית לתת אמון בקשר, ששייכת לקידושין?
אלא שכנראה אנו לא מעריכים מספיק את השלב הראשוני בו מתגלה האמון המוחלט בקשר, שמביא להחלטה ללכת עליו עד הסוף. כאשר האמון העמוק הזה מתגלה בלב, על אף שהוא תיאורטי, אנו מרגישים כבר חוויה מסוימת של מימוש.
לכן ניתן לקדש אישה בביאה. אין זו ביאה של נישואין, של שלב המימוש עצמו; זו ביאה של קידושין, שמבטאת את חווית המימוש מהאמון המוחלט שבין האיש והאישה.
מצפים למימוש
אמנם, על אף שחווית האמון שבשלב הקידושין מטעימה אותנו כבר במעט מן המימוש עצמו, זו חוויה חד פעמית, ומיד לאחר הקידושין האיש והאישה מתחילים לחוש בחוסר ומצפים בכל ליבם למימוש האמיתי והשלם.
אם אמרנו שחג הפסח מקביל לשלב הקידושין, ממילא ימי ספירת העומר מקבילים לשלב הציפייה, בו האיש והאישה מרגישים שהאמון ההדדי לא יכול להישאר תיאורטי, והוא מוכרח להתממש.
ימי הספירה הם ימים לא פשוטים בשבילנו. לאחר חווית האמון הגדולה שכבשה את ליבנו בליל הסדר, אנו כבר לא יכולים לחזור לחיים שהיו לנו קודם. לאחר חג הפסח כל אחד יודע שהחיים שלו לא שווים כלום אם הם לא יבטאו את האמונה העוצמתית ממנה הוא זכה לטעום. אך כאשר אנו מסתכלים על החיים שלנו, אנו מגלים עד כמה הם רחוקים מלבטא את האמונה.
לכן ימי ספירת העומר מתוארים מצד אחד בבחינת חול המועד ארוך, כי אלו ימים גדולים בהם האמונה לה זכינו עודנה חיה בזיכרוננו, ואנו חשים שאם יש לנו אמונה יש לנו הכל; אך מצד שני ימים אלו מתוארים כימי אבלות ודינים, משום שכאשר אנו מסתכלים לרגע על החיים הממשיים שלנו, אנו מגלים עד כמה הם רחוקים מהאמונה שבוערת בליבנו.
את התחושה הזו אנו מנסים לבטא על ידי מצוות ספירת העומר. בספירת העומר אנו מצד אחד סופרים כמה ימים עברו מאותו יום גדול בו התגלתה בתוכנו האמונה, אך מצד שני אנו גם שמים לב לכך שהימים הללו של הספירה הם ריקים מתוכן, ואין בהם שום חשיבות חוץ מלהיות עוד יום שסופרים. וכל זאת מדוע? משום שהאמונה הגדולה שאנו זוכרים עוד לא התממשה בתוך החיים.
יום חתונתו
מתוך הציפייה הגדולה הזו, על ידי שאנו מבטאים אותה במצוות ספירת העומר, אנו מגיעים לבסוף לחג השבועות, ל"יום חתונתו – זה מתן תורה". כאשר ה' נותן לנו את התורה אנו מקבלים במתנה את הדרך להביא את האמונה לידי מימוש מלא בתוך החיים שלנו. התורה והמצוות הם אלו שמביאים את האמונה להתגלות בתוך חיינו, ובכך הקשר שלנו עם הקב"ה מגיע לשלמותו, לקשר מלא של נישואין.
שבת שלום !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'