אתה יכול להיות קדוש! | פרשת אחרי מות קדושים תשפ"ה

בפרשתנו אנו מצווים – "קדושים תהיו כי קדוש אני".
מהי קדושה? האם אפשרי שאדם החי בעולם הזה יהיה קדוש? ומהי הדרך להגיע לכך?

>>לגרסת הדפסה לחצו כאן<<

Photo by Zac Durant on Unsplash

מעט והרבה – מלמטה ומלמעלה

בספר התניא (פרק כז) אדמו"ר הזקן מבאר באריכות את גודל הנחת רוח שיש לקב"ה מכך שיהודי כופה את רצונו ותאוותיו לדברים אסורים ואינו חוטא, וכן כאשר הוא מתגבר על תאוות היתר שיש לו לשם שמים. אדמו"ר הזקן כותב ש'אתכפיא' זו פועלת גילוי אלוקות וקדושה גדולה למעלה.

לאחר מכן אדמו"ר הזקן מוסיף וכותב, שקדושה זו שנפעלת למעלה היא עצמה נמשכת אחר כך אל האדם למטה, ומסייעת לו הרבה בעבודת ה' שלו. אדמו"ר הזקן מקשר זאת עם מה שכתוב בגמרא (יומא לט, א): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים: אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְּמַטָּה – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה". חז"ל מלמדים אותנו כי מ'מעט' הקדושה שהאדם מתקדש למטה – נפעלת קדושה גדולה למעלה; ובקדושה זו עצמה שנפעלת למעלה – מקדשים את האדם עצמו למטה.

וכך כותב אדמו"ר הזקן שם: 

"כָּל מָה שֶׁהָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ אֲפִי' שָׁעָה קַלָּה וּמִתְכַּוֵּין לְאַכַּפְיָא לס"א שֶׁבַּחֲלַל הַשְּׂמָאלִי. . אֶסְתַּלֵּק יְקָרָא דקב"ה וּקְדֻושָּׁתוֹ לְעֵילָּא הַרְבֵּה וּמִקְּדוּשָּׁה זוֹ נִמְשֶׁכֶת קְדוּשָׁה עֶלְיוֹנָה עַל הָאָדָם לְמַטָּה לְסַיְּיעוֹ סִיּוּעַ רַב וְעָצוּם לַעֲבוֹדָתוֹ ית'. 

וזה שאמרו רז"ל 'אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה' לְבַד מַה שֶׁמְּקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְכוּ' כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּותָּר לוֹ וּפֵי' וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם שֶׁתַּעֲשׂוּ עַצְמְכֶם קְדוֹשִׁים כְּלוֹמַר אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ קָדוֹשׁ וּמֻובְדָּל מס"א כִּי הִיא בְּתָקְפָה וּבִגְבוּרָתָהּ כְּתוֹלַדְתָּהּ בַּחֲלַל הַשְּׂמָאלִי רַק שֶׁכּוֹבֵשׁ יִצְרוֹ וּמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ. וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כְּלוֹמַר סוֹפוֹ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וּמֻובְדָּל בֶּאֱמֶת מהס"א ע"י שֶׁמְּקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה וּמְסַיְּיעִים אוֹתוֹ לְגָרְשָׁהּ מִלִּבּוֹ מְעַט מְעַט".

אמנם, כאשר קוראים את דברי אדמו"ר הזקן מתעוררת קושיא: מדוע אדמו"ר הזקן שינה מלשון הגמרא שחילקה בין 'מעט והרבה' לבין 'מלמטה ומלמעלה', והפרידה אותם לשני קטעים שונים [א. "אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. ב. מִלְּמַטָּה – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה."]. לעומת הגמרא, אדמו"ר הזקן חיבר את שניהם יחד למקשה אחת ["אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה"]. הדברים צריכים ביאור, שכן באמת לכאורה מדובר בשני עניינים שונים?

האם אפשר לפרוש מהעולם?

כדי לענות על כך עלינו להקדים ולבאר מהי המשמעות הפשוטה של הציווי 'והתקדשתם והייתם קדושים'. בפשטות, הכוונה היא שצריך לפרוש מהגשמיות של העולם הזה כדי להידמות לה'. כשם שה' הוא קדוש ומובדל מהעולמות, וקיומו לא תלוי בחיות שיש בהם, כך גם על היהודי לפרוש מהעולם הזה, וקיומו לא יהיה תלוי במציאות הגשמית אלא רק בה'.

אך לכאורה מדובר במצווה שאין בכוחו של האדם לקיימה, שהרי אם האדם יפרוש לגמרי מגשמיות העולם (כמו ה'), הוא לא יוכל להתקיים בכלל, ופשוט ימות? 

זוהי בעצם הקושיא שהייתה גם לגמרא על ציווי התורה "והתקדשתם", ועל כך היא ענתה 'אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה'. כלומר, הגמרא מסבירה שאין כוונת התורה לצוות על האדם לפרוש לגמרי מהעולם הזה ('הרבה'), שהרי הוא ימות, אלא כוונת התורה שהאדם יפרוש מהעולם הזה רק 'מעט'. ואז, אומרת הגמרא, כאשר אדם יקיים את הציווי 'והתקדשתם', ויקדש את עצמו 'מעט' – מבטיחה לו התורה: 'והייתם קדושים', שמלמעלה יקדשו את האדם 'הרבה', והוא יזכה באמת להיות קדוש ופרוש מהעולם.

מהי קדושה אמיתית?

אך עדיין לא מובן לכאורה, מהי בדיוק אותה הבטחה של 'והייתם קדושים'? הרי כפי שאמרנו, אף אדם, צדיק גדול ככל שיהיה, אינו יכול להיות קדוש ומופרש לגמרימכל הזדקקות לדברים גשמיים, ומהי אם כן אותה קדושה אמיתית שה' נותן לו? ואיך בעצם יכולה להתקיים ההבטחה של 'והייתם קדושים' באדם שחי בתוך העולם ותלוי בו בעצם מהותו?

על כך אומר אדמו"ר הזקן: "סוֹפוֹ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וּמֻובְדָּל בֶּאֱמֶת מהס"א ע"י שֶׁמְּקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה", כלומר אכן קדושה זו שהתורה מבטיחה לתת לאדם, אין כוונתה שהאדם ייהפך לקדוש ויוכל לפרוש מהגשמיות לגמרי, אלא שקדושה זו היא קדושה שחופפת עליו 'מלמעלה', והבטחת התורה היא שהאדם יזכה להרגיש אותה.

כאשר נתבונן בדברי אדמו"ר הזקן נגלה שהוא מלמד אותנו עומק חדש בדברי חז"ל. ההבנה הפשוטה בדברי חז"ל היא שכאשר האדם מקדש עצמו מעט – מסייעים לו מלמעלה לקדש את עצמו הרבה. לפי הבנה זו המטרה היא שהאדם יקדש את עצמו הרבה, אך גם אם הוא מצליח לקדש את עצמו רק מעט, הוא זוכה לסיוע מהשמים לקדש את עצמו הרבה. 

אך אדמו"ר הזקן מעמיק לנו את ההבנה, כאשר הוא מלמד אותנו שלעולם האדם עצמו לא יוכל לקדש את עצמו הרבה. כפי שנכתב לעיל, האדם לא יכול לפרוש לגמרי מהעולם שכן הוא לא יחיה, ותמיד עבודתו של האדם היא לקדש את עצמו ולפרוש מהעולם מעט. אך על ידי שהאדם מקדש את עצמו מעט למטה, ועושה את חלקו לכפות את תאוותיו ורצונותיו הגשמיים, הוא זוכה לקדושה הבאה מה', מלמעלה.  

על אף שאדם שחי בעולם הזה אינו יכול להיות קדוש ומובדל מהגשמיות לגמרי, משום שחיותו תלויה בה, ה' עצמו ודאי לא מוגבל בהגבלה הזו, והוא יכול להחיות את האדם גם בלי כל הדברים הגשמיים. מבחינת ה', החיות שנמצאת בדברים הגשמיים היא רק חיות אלוקית שהוא החליט להלביש אותה בגשמיות, ולכן ה' יכול גם להחליט לקיים את האדם בלי שום דבר גשמי, אלא ישירות מתוכו. יוצא אם כן, שמבחינת ה' – 'מלמעלה' – היהודי הוא אכן קדוש ומובדל מהגשמיות לגמרי, וכל חיותו מגיעה רק מה'.

כעת אנו יכולים להבין מהי הבטחת התורה 'והייתם קדושים':

על ידי עבודת האתכפיא, האדם זוכה להרגיש במוחש את נקודת המבט בה ה' מסתכל עליו, שכל מציאותו היא רק חיות אלוקית. האדם מתחבר ליחס של הקב"ה לגשמיות, ומפנים לתוכו שהוא קדוש ומובדל מהמציאות הגשמית כפי שהיא בפני עצמה, וכל השייכות שיש לו  לגשמיות היא רק משום שבתוכה מתלבשת החיות של ה'.  

שבת שלום !

בית המדרש 'עוד יוסף חי'