שלשום (בי"ט כסלו) חלה הילולת רבי דוב בער, המגיד ממעזריטש, רבו של האדמו"ר הזקן.
הוא היה אומר כך:
ריבונו של עולם ברא את העולם 'יֶש מֵאָיִן', ואילו תפקיד הצדיקים הוא הפוך – להחזיר את העולם לאין. לעשות 'אָיִן מִיֶש'.
לפני בריאת העולם לא היה כלום, רק ה', והוא החליט שיהיה עולם.
האם המגיד הגדול מתכוון שעלינו לבטל ולאפס את העולם? הרי ה' לא סתם ברא אותו, הוא רוצה בקיומו (ובקיומנו בתוכו)!
התשובה היא כמובן שלא.
להשיב את העולם ל'אין', אינו לבטל את המציאות, אלא לתת לה תודעה אלוקית.
כשאני מתהלך בעולם ושוכח שה' בורא אותי בכל רגע, ושבעצם אני חלק ממנו – אני מאמץ לעצמי תודעת 'יש'. יש אותי ואני קיים לעצמי, בלי קשר לבורא.
אך כשאני עומד מול ה', מודע לכך שהוא נותן בי בכל רגע נשמה, שכל החיים שלי ממנו – רכשתי לעצמי תודעה של 'אין'.
העבודה של הצדיקים, ואנו כולנו "ועמך כולם צדיקים", היא להפוך את העולם למקום שמודע לבוראו.
