מסע האור – נר ראשון.
לפעמים יוצא לנו להיות באירוע מרומם וסוחף. זה יכול לקרות בראש השנה, יום כיפור או חתונה מיוחדת. אנחנו מרגישים מלאים בכוחות ונדמה כי מהיום והלאה ההתמודדויות תהיינה פשוטות יותר..
הזמן עובר ואיתו שבים האתגרים ו… העסק לא זורם כמו שחשבנו, קשה לנו. מה קרה לאש שהיתה בנו? להיכן נעלמו העוצמות הגדולות?
כמו כל קשר בין בני אדם שזקוק לטיפוח ותחזוקה שוטפת כך גם הקשר עם ה'. אמנם הנשמה היא "חלק א-לוה ממעל", אבל לא תמיד מרגישים אותה. היא נעלמת ומתכסה בשגרת היום יום.
כאן באות המצוות, שנועדו להדליק ולהנכיח את הנשמה. עוד מצוה ועוד מצוה ועוד מצוה, ככה מבעירים את הנשמה. זה מסביר לנו גם מדוע יש צורך בכל כך הרבה מצוות, על כל צעד ושעל יש לתורה מה לומר. זאת על מנת להדליק את אור נשמתנו. וכמו שאמרו חז"ל "רצה הקדוש ברוך לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".
אך מה מיוחד במצוות? מדוע דווקא הן מסוגלות להבעיר את הנשמה?
רוב המצוות נעשות בדברים גשמיים: שופר, סוכה, תפילין וכו'. במצוות אין ערך עצמי. תפילין, לדוגמא, הם בסך הכל עור בהמה הצבוע בשחור ובתוכו קלף כתוב.
ופה טמונה הנקודה:
דווקא משום שאין להם ערך עצמי, המצוות הכי משקפות את ההתקשרות לה'. את זה שאנחנו עושים רק בגלל שהוא ציווה אותנו. אין בהן שום קדושה ורוחניות מצד עצמן ומה שמקדש ומרומם אותן זה הבחירה של ה'. לכן כל מצוה שאנו עושים מבעירה אותנו ומשרה עלינו את אור ה'.
כל מצוה מדליקה את נר נשמתנו, אך מצוות הדלקת הנר עושות זאת בצורה מיוחדת, בימים הבאים נתבונן במצוות השונות בהן מדליקים נרות ובאור המיוחד שהן מדליקות בנו.