בשבת הקרובה נקרא את שתי הפרשיות תזריע ומצורע. לאחר פרשיה קצרה על יולדת אנו מגיעים לנושא העיקרי בפרשיות אלו – טומאת וטהרת המצורע.
אנו יודעים שבצרעת ישנם כמה סוגים – צרעת אדם, צרעת הבגד וצרעת בתים. אנו גם יודעים שכל ענייני הצרעת והנגעים לא כל כך קשורים לחיינו כיום.
מהו סוד הצרעת? במה היא שונה משאר הטומאות ומה זה אומר לעבודת ה' שלנו כיום? זאת ועוד במאמר לפניכם.
טומאה לא אובייקטיבית…
נפתח בשוני של הצרעת משאר הטומאות.
כפי שאמרנו, הצרעת לא כל כך קיימת היום. נכון אמנם שגם שאר הטומאות לא נוהגות כיום, אך זה רק משום שאין לנו את הלכות קדשים ואנו טמאי מתים, ואילו עצם הטומאה קיימת, מי שיגע למשל במת יהיה טמא. לעומת זאת עצם טומאת הנגע והצרעת לא קיימת כיום.
בנוסף, שאר הטומאות מטמאות מיד כאשר הן מופיעות באדם ואילו הצרעת אינה מטמאת מיד. הצרעת מתייחדת בכך שרק כאשר הכהן ראה את הנגע והחליט שהוא טמא זה אכן מטמא בפועל.
אז מהו סוד הצרעת?
בקבלה ובחסידות מבואר שהצרעת היא בעצם איתות לאדם לעשות תשובה. מבואר שיש לכל אחד מאיתנו הארה והשראה אלוקית, אך אם אנו חוטאים חלילה היא מסתלקת מאיתנו ואנו חסרים. בשלב זה ה' מביא על האדם צרעת כדי שהוא ישים לב לכך שההארה האלוקית הסתלקה ממנו ויעשה תשובה וכך תשוב ההארה ותחזור לשכון בו.
יוצא אם כן שאנו מגיעים להבדל שלישי בין הצרעת לשאר הטומאות:
בשאר הטומאות העיקר הוא מה שקרה במציאות – האדם נגע במשהו טמא וכעת עליו להיטהר. בצרעת העיקר הוא התהליך הפנימי אותו האדם עובר, טומאת הצרעת נגרמה בשל מעשי האדם ועיקר התיקון אינו רק תהליך ההיטהרות אלא החזרה בתשובה.
מי הוא הכהן שיקבע?…
מדוע אין נגעי צרעת כיום? וגם, מדוע הכהן הוא זה שקובע אם האדם נטמא או לא?
שאלות אלו מובילות אותנו להסביר טוב מהי אותה הארה אלוקית שנמצאת בנו ומה זה אומר לנו שהיא מסתלקת.
לכל אדם יש חיים שלמים בהם הוא חי. הוא מתייחס לכל מיני דברים ופוגש מציאויות שונות. בתוך כל זה צריכה להיות השראה אלוקית, תחושה של נוכחות אלוקית בכל חלקי האישיות ובכל פרט ופרט מהחיים. בזמן בית המקדש ההשארה האלוקית האירה בתוכנו בצורה יותר מוחשית, וכאשר האדם התנתק מה' חלק מהאישיות שלו פשוט החשיכה כי לא התפשטה בה המציאות האלוקית.
החושך הזה בא לידי ביטוי בנגע הצרעת אותו האדם ראה.
ובעבודת ה' כיום:
לכל אדם יש בחייו תהיות, התלבטויות ונפתולים רבים. אלו יחד עם קשיי החיים מביאים אותו ברבים מהמקרים לחושך פנימי. כאשר המצוקה מחריפה האדם הולך ליועץ שיעזור לו לפתור אותה. לפעמים אפילו בעיה קטנה יכולה לגרום להפרעות קשות בזרימה של החיים עד שהאדם אינו מוצא את ידיו ואת רגליו. תפקידו של היועץ הוא לעזור לו לסדר מחדש את החיים, לפתור את אותה בעיה ולעזור לאדם.
כל זה נכון למציאות אותה אנו חיים כיום. אלו עצות שכליות הנובעות מהשיקול מה יהיה יותר טוב לנפש המתייעץ.
הכהן – היועץ הפלאי.
לעומת העצות הרגילות ישנה עצה אחת, מיוחדת ופלאית.
היועץ המייעץ הוא הכהן, שמצליח להראות לאדם כיצד כל סיבוך נפשי אצלו נובע מאיזשהו נתק מה', חיי החיים. הוא מראה למתייעץ כיצד העובדה שחלקים מהאישיות שלו לא קשורים לה' יתברך מובילה לבעיות שלו. ההסתכלות של הכהן על הנגעים היא בעצם רגישות לנוכחות האלוקית בחיים שלנו, והוא בוחן עד כמה ה' נמצא בחיי האדם, ואם נוכחותו חסרה, הוא מראה כיצד אפשר לתקן זאת.
הדבר רמוז בשמות הנגעים – לצרעת קוראים 'נתק' וגם 'בהרת', שמות אלו בעצם רומזים למה שאמרנו, הניתוק מה' גורם ל'נתק' וחוסר הבהירות של נוכחות ה' בחיים מביאה ל'בהרת'.
כל זה קרה בזמן בית המקדש, אך היום הדבר נעלם מאיתנו שכאשר בית המקדש היה קיים ונוכח בחיינו סף הרגישות שלנו היה מהגבוהים במיוחד.
אכפת לך? סימן שאתה עדיין טהור!
כעת נסביר מדוע לפני שהכהן החליט שהנגע טמא האדם עדיין טהור.
כפי שאמרנו, בזמן בית המקדש האנשים היו רגישים יותר לנוכחות של ה' בחייהם, כאשר האדם הרגיש שיש לו איזה נגע, איזו הפרעה בקשר עם ה', הוא עדיין רצה את הקשר. אם יש רצון לה', יש נוכחות שלו בחיים.
מדוע כאשר הוא בא לכהן הוא נטמא?
משום שהכהן מצא בתוך האדם מקום בו הוא באמת התנתק מה', למרות הרצון שלו להישאר בקשר איתו. ברגע שהכהן גילה את הניתוק הזה האדם נטמא. אך זו לא התכלית, כפי שאמרנו שכל הטומאה היא בשביל התיקון והתשובה. אם האדם עושה תשובה כמו שצריך, מיד, הנגע הופך לטהור, ואם האדם זקוק לתהליך ארוך יותר ההיטהרות לוקחת כמה ימים.
אנו מייחלים לימים בהם נוכל לראות איך כל בעיות החיים הם מסכים וניתוקים מהקב"ה. ואם נאמר בצורה חיובית, הימים שאנחנו מחכים אליהם הם הימים שנוכל להרגיש בהם את הנוכחות האלקית כל כך חזק שזה יפתור את כל סיבוכי החיים, ושאם תתחיל בעיה הכי קטנה, מיד נדע שאנחנו צריכים ללכת אל הכהן ולמצוא את אותו מקום בו האור האלקי לא חודר אל הנפשות שלנו, לעשות תשובה ולהיטהר.
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'.
