לי"ג בתשרי, יום פטירת ר' עקיבא איגר.
ר' עקיבא אייגר (ובראשי התבות: רע"א) נודע בשני תחומים: בכוחו העיוני הכביר, ובצדקותו וענוותו העצומה.
בדורו היה רע"א ראש וראשון בלמדנות ובכח הניתוח ההגיוני החד בו האיר את דברי הש"ס והפוסקים, והכתבים שנותרו ממנו הם פנינים בעולם ההלכה: ספר שאלות-ותשובות, פסקים וכתבים, "דרוש וחידוש", פירושים על המשנה, הגהות על השלחן-ערוך, ועוד.
רע"א יורד תמיד לעומק הסוגיא, ובונה בניינים הגיוניים יצוקים מפלדה שקשה לערער עליהם. כך ידועות במיוחד הקושיות שהותיר אחריו ללא פתרון, וכל לומד גמרא יודע כי אם רע"א השאיר כאן "צריך עיון גדול" לא בנקל ניתן למצוא תשובה.
מבין מסכת הקשרים עם גדולי דורו, מתבלט הקשר ההדוק של רע"א עם ר' משה סופר, ה"חתם סופר", במיוחד מאז נשא החת"ס בזיווג-שני את בתו של רע"א לאשה. שני ענקים אלו ממש העריצו זה את זה: רע"א היה שולח שאלות בהלכה ובקשות תפילה ל"חתני ידידי ורב חביבי כנפשי, הרב הגאון הגדול המפורסם נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מהו' משה סופר", והחת"ס השתוקק להיות קרוב לחותנו: "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים מחולת אהבה לבבי הבוער כמו אש אהבת חמי הגאון הגדול"…
עם כל גדלותו, היה רע"א נוהג בענוה ובשפלות בלתי מצויים בפני כל אדם. החתם-סופר אמר פעם לתלמידיו שמתוך ההתבוננות במדותיו של רע"א ניתן לקבל מושג במדת משה רבינו שהיה "ענו מאוד מכל האדם". ור' יעקב מליסא אמר על רע"א: "אני יודע שהוא יודע שאני יודע שהוא יודע ובקי בכל התורה, ובכל זאת הוא משפיל עצמו נגדי ונגד כל אדם". פעם ביקר רע"א בעיר ורשא, ובני העיר חלקו לו כבוד גדול ביותר: אלפי אנשים באו לראותו, גם מקרב הנכרים, ובכל רבע שעה יצא למרפסת הבית להראות אל הקהל הרב. באותו הזמן ראו שרע"א נעצב מאוד, ולא ידעו על מה, ורק לאחר זמן נודע הדבר כאשר בנוסעו מורשא כתב לחתם-סופר בלשון זו: "לרוב הכבוד וההדר אשר עשו לי בני ורשא יראתי פן ירע לי. אך הודות לאל נוסע אנכי לביתי, ומשנה לא זזה ממקומה, מאד מאד הוי שפל רוח [כלומר, איני זז מדברי המשנה הללו]".
את משרת הרבנות קיבל רע"א בהכרח גדול, כפי שהעיד על עצמו: "מעודי שנאתי הרבנות והייתי בורח כמטחוי קשת מהנשא על בני אדם", וכמה פעמים רצה להפטר מן הרבנות ולעסוק בעבודה פשוטה. כך כתב לאוהביו שיחפשו עבורו משרה דחוקה של מלמד וכיו"ב ובלבד ש"יוציאו ממסגר אסיר"…
ב-י"ג תשרי ה'תקצ"ח נפטר הגרע"א בשיבה טובה, ותורתו חיה עד היום.
[על פי "חוט המשולש"]
טעות בברכת המזון
מבואר בגמרא שמי ששכח להזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון של יום-טוב, צריך לחזור ולברך, כיון שאכילה ביו"ט היא מצוה. אך נראה שיש הבדל בזה בין גברים לנשים, מפני שהמצוה לאכול ביום-טוב נובעת מהמצוה של עונג יו"ט, והרי זו מצות-עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה. וגם אם נשים חייבות באכילת בשר ושתיית יין, הרי זה מדין מצות "שמחה", ומכל מקום אינן חייבות באכילת פת שחיוב זה נובע רק ממצות כבוד ועונג.
על-פי שו"ת רע"א סימן א ובהשמטות שם [אמנם למעשה הרבה אחרונים חולקים על דבריו, ראה ב"שמירת שבת כהלכתה" פרק מ"ז הערה כו]
מחול לצדיקים
חז"ל אומרים: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד ואחד מראה באצבעו"… – כי הנה בעולם הזה כל צדיק וצדיק עובד את ה' יתברך בדרך אחר לבדו… אך לעתיד יתגלה כי כל אלה הדרכים דרך אחד הוא, וכולם כאחד סובבים הולכים על קוטב מרכז תכלית נקודה אחת…. כעיגול סביב שהכל אחד שתכלית מרכז הנקודת אמת שביניהן.
האדמו"ר ר' לייבלי איגר, נכדו של רעק"א, בשם זקנו