אני מניח שרבים כאן הם כבר מזמן הורים לילדים,
שלא נאמר סבים לנכדים…
אבל אנחנו נדבר דווקא על היחס שלנו להורים,
ועל ההשפעה של היחס הזה על החיים שלנו,
ועל הקשר שלנו עם הילדים, בהווה ובעתיד.
מה אומרת לכם מצוות כיבוד הורים?
"איזהו כיבוד – מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא".
זהו ציטוט מהשולחן ערוך, והוא בעצם אומר,
שכיבוד הורים זה לעזור להם בכל מה שהם צריכים.
מסכימים? מעולה…
אבל רגע,
אם כך למה קוראים לזה 'כיבוד הורים' ולא למשל 'עזרה להורים'?
לא, זה לא דקדוק מיותר.
הוא בא לומר לנו שאם אנחנו רוצים לכבד את ההורים שלנו,
העיקר זה הכבוד שאנו רוחשים להם,
ופחות באיזו צורה אנחנו מבטאים את הכבוד הזה.
איך אני יודע?
ניקח לדוגמא את מצוות צדקה.
מה העיקר? לתת בפועל את הצדקה או להאיר פנים לעני?
ברור שהנתינה בפועל.
אם אדם נתן לעני בפנים חמוצות – הוא קיים מצות צדקה.
אבל אם אדם עוזר לאבא שלו בפנים חמוצות,
לפעמים, לא רק שהוא לא קיים מצוות כיבוד הורים,
אלא עבר עבירה! כמו שאמרו חכמים –
"יש המאכיל את אביו פסיוני (אוכל יקר וחשוב) ויורש גיהנום".
(יש על זה 'כה עשו חכמינו' מפורש… נספר בהקלטה בלנ"ד).
נכון. ההלכה מפרטת לנו באלו דברים מעשיים מתבטא כיבוד ההורים,
הכבוד הזה לא יכול להישאר רק בפנים.
אבל חשוב לשים לב שהעיקר הוא היחס הנפשי להורים שלנו.
ופה אנחנו מגיעים כבר לתסבוכות נפשיות רבות,
שרבים ממנו 'סוחבים' בכל היחס לאבא ולאמא.
אבל על זה – וגם על הצעות לתקן את התסבוכות האלו – בפעמים הבאות…
