אז מצוות כיבוד הורים היא בעיקר יחס נפשי מכבד להורים.
מה זה אומר לנו בדיוק?
האמת שאפשר היה לכתוב בכותרת –
'גילויים חדשים במצות כיבוד הורים'…
כי מה שאתם הולכים לקרוא,
כנראה יגלה לכם מחדש את המצוה הזו.
ההורים נתנו (ונותנים) לנו המון,
ההורים שבינינו כבר מתחילים להבין את זה…
חוץ מלעבוד יום יום בשביל לפרנס אותנו,
הם חזרו הביתה ולא הפסיקו לתת לנו.
טיטולים, אוכל, בגדים, לשחק איתנו,
לחנך אותנו (אופס, נקודה רגישה… נדבר על זה בהמשך),
לסדר אחרינו, לחשוב עלינו אחרי שהלכנו לישון,
אסיפת הורים, טיולים ומה לא.
נראה לי שהבנו את הנקודה.
עכשיו, אולי תתפלאו לשמוע,
לא (רק) על זה אנחנו מצווים לכבד אותם.
זה יותר בקטע של הכרת הטוב.
נכון שאנחנו חייבים להכיר טובה להורים,
אבל זה לא העיקר במצווה, אלא משהו אחר לגמרי.
(מאיפה אני יודע? נדבר על זה בהקלטה).
על מה בעיקר אנחנו צריכים לכבד את ההורים?
על הדבר העיקרי שקיבלנו מהם – הרצון שלהם בנו!
כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש רצוי,
את ההרגשה שאנחנו רצויים ואהובים –
רק ההורים יכולים לתת לנו.
הרצון של ההורים שנחיה ושיהיה לנו טוב,
הוא זה שגרם להם להוליד אותנו,
והוא זה שממשיך 'לגדל' אותנו כל החיים, גם כשאנחנו מבוגרים.
בזכות הרצון של ההורים בנו אנחנו מרגישים רצויים ואהובים,
וכל הדברים שהם מעניקים לנו הם ביטוי של הרצון הזה.
לכן, מצוות כיבוד הורים היא בעצם,
לכבד ולהעריך את הרצון שלהם שנחיה,
כי הוא נותן לנו את הדבר הכי חשוב – טעם לחיים.
(זה רמוז גם בלשון המצוה – "כבד את אביך…",
בעברית 'אב' הוא מלשון רצון,
כמו "ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם".
ה' בעצם אומר לנו לכבד ולהעריך את מי שרצה בקיום שלי,
ולשים לב שבזכות זה אני מרגיש רצוי ואהוב).
יש כאן המון חומר למחשבה,
שבו על זה.
להתראות!
