בפתח המסע…
כולנו ודאי נתקלנו במושג 'עבודת המידות'. מי שעובד על מידותיו – כך למדונו – לא דוחף בתור במכולת ומשתדל לא לכעוס, נותן משלו לזולת ומאיר פנים לכל אדם.
טוב, יפה ונכון… ובכל זאת, במסע בו נצעד בתקופה הקרובה ננסה להכנס קצת יותר לעומק וללמוד מנקודת מבט חסידית על כל נושא עבודת המידות.
מה החידוש של החסידות ואיזו בעיה הוא פותר לנו?
תורת המוסר עוסקת בעיקר בהגדרות הטוב והרע ובכיבוש הנטיות השליליות. אדם העוסק בעבודה זו באופן אינטנסיבי כובש אמנם את מידותיו הרעות ומבטא את אלו הטובות, אך גם לאחר כל זה עדיין יכול הוא להישאר בגסותו בלא שבאמת יהפוך לאדם עדין יותר.
חידוש תורת החסידות בנושא זה קשור למושג "עידון המידות". כל אחת ממידות הנפש יכולה להופיע בצורה גסה, ראשונית ולא מעובדת, ויכולה להופיע – לאחר עיבוד-עבודה נכונה – בצורה עדינה ומתוקנת.
אז מהו סוד עידון המידות?
על פי החסידות העמידה נוכח פני ה' וחוויית ה'אין עוד מלבדו' אותה מתאמצים להחדיר אל תוך הלב הן אלו הפועלות על האדם עדינות וריכוך. נכונות האדם 'לוותר' על גאוותו בכל נקודה ושלב בחיים היא ההופכת את האדם לעדין יותר.
בתשתית העבודה החסידית ישנה הנחת יסוד כי כל המידות הן טובות ולכל תנועה נפשית יש מקום בעולמו של ה'. על ידי עבודה נכונה וזיכוך מתאים – שאינו כולל בהכרח שבירה וריסון כוחני – ניתן לגלות את אותה נקודה עדינה הנחבאת בכל מידה ולהאיר אותה.
מה אנחנו הולכים לעשות?
ב'מסע לעידון המידות' בו נצעד בימי הספירה נעסוק מידי שבוע במידה אחת ממידות הלב שלנו, דרכה נסביר את אותה נקודה מופלאה של עידון המידות. בתחילת כל שבוע נקבל משימת התבוננות והפנמה ובעזרת ה' נזכה להפוך לעדינים יותר בפועל ממש.
דרך צלחה!
לסגור את הספרים…
הביטוי הנפשי של החסד היא אהבה. הביטוי השלילי של האהבה יכול להיות אהבת דברים אסורים ולא ראויים ושקיעה במשיכה לתאוות גם אם הן מותרות.
בעומק, שורש ההימשכות והאהבה שלנו לדברים שליליים היא 'אהבת עצמנו' בצורה מופרזת. עובדת היותנו 'מאוהבים' בעצמנו גורמת לנו לחפש אחרי המילוי האישי והאגואיסטי שלנו ומפריעה לנו לצאת מעצמנו וליצור קשר עם הסובבים אותנו או עם ה' יתברך.
התיקון…
באופן פשוט, כאשר נרצה לתקן את האהבה שלנו נפנה ללימוד והעמקה בחשיבות אהבת ישראל וגמילות חסדים, ומשם ליישום – התאמצות להתמסר לזולת ולצאת מעצמנו.
מה חסר בדרך הזו?
אם עובדים בצורה כזו יוצא שהכי טבעי לנו להיות עסוקים בעצמנו, ואילו תיקון מידה זו מתבטא במאמץ חיצוני להחדיר לתוכנו את המידה המתוקנת. הבעיה היא שתכונה טבעית תמיד תהיה חזקה יותר מכל לימוד חיצוני אחר, ולכן על אף שאנו כובשים את אהבתנו השלילית היא תמיד תישאר החלק העיקרי באישיותנו.
העידון…
מה עושים? במקום ללמוד על תיקון מידת החסד בספרים, מחפשים את הנקודה הפנימית והמתוקנת שלה בתוכנו פנימה. לכולנו יש מקום בו 'בא לנו' בטבעיות לאהוב את הזולת, מקום ששמח לראות יהודי אחר ברחוב והוא נמשך באהבה טבעית ופשוטה לכל אחד באשר הוא.
משימת השבוע:
השבוע, כאשר אנו באים לעדן את מידת החסד, נעצים את המקום הזה בתוכנו – איננו אוהבים את האחר כי כך כתוב בספרים, אלא מקלפים מעלינו את העיסוק בעצמנו ומעצימים את הנקודה הפנימית שלנו שבאמת אוהבת את האחרים.
בהצלחה!
אין אורחים… הקלה או אכזבה?
אב-הטיפוס היהודי למידת החסד והאהבה הוא כמובן אברהם אבינו, היושב בפתח האוהל שלו ואורב לאורחים גם כשהוא כאוב לאחר ברית מילה בגיל 99…
סיפור זה הוא המחשה מצויינת להבדל בין 'תיקון המידות' בצורתו החיצונית ל'עידון המידות' הפנימי.
העובד בדרך המוסר 'מכריח' את עצמו להכניס אורחים ולאהוב את כל הבריות, ומשכך לאחר שחיפש אורחים ולא מצא הוא עלול לחוש הקלה מסויימת. רבים מאיתנו יודו כי התחושה הבאה מוכרת להם – לא אחת קורה לנו שאנו מנסים להיות גומלי חסדים גם כאשר איננו באמת כאלו ומתמלאים הקלה כאשר מישהו אחר 'תפס' לנו את המצווה…
אך אם נזכה לעדן את מידותינו ולמצוא בתוכנו את האהבה הטבעית שירשנו מאברהם אבינו, נהיה מלאים באהבה זו ורק נחפש למי להעניק אותה, וכמו אברהם גם אנו נתאכזב אם לא נמצא מישהו כזה.
עוד דוגמא נאה לביטוי זה של האהבה היא הרבי מליובאוויטש ב'חלוקת הדולרים' המפורסמת שלו. הרבי היה עומד על רגליו שעות ארוכות ומחלק 'דולר לצדקה' לאלפי יהודים מכל העולם, כאשר כל רצונו הוא לפגוש עוד ועוד יהודים אותם הוא אהב מעומק נשמתו הרבה לפני שראה אותם.
כך נראית מידת החסד המעודנת.
