תל בלטה – שכם הקדומה – ד”ר אריה בורנשטיין

תל בלטה שוכן במוצא המזרחי של עמק שכם (שבין הר גריזים להר עיבל) כשהוא צופה על מערכת העמקים המזרחיים (עמק המכמתת, עמק "אסכרות" – סהל עסכר, עמק "בית פרך" – סהל בית דג'ן). ניתן להגיע אליו מכל דרך החוצה את שכם מזרחה – אבל עדיפה הדרך המזרחית-צפונית. התל גבוה 12 מ' מעל סביבתו ובולט מעל העמק (מחוץ לצידו הצפוני – שם שינו עבודות עפר לסלילת הכביש את כל השטח).
סקירה קצרה על תל בלטה הוא שכם הקדומה, מתקופת האבות ועד החורבן החשמונאי.

הסיכום דלהלן נכתב בשלהי המאה ה-20 בעת שתל בלטה היה הומה ממטיילים ובקבר יוסף פעלה ישיבת “עוד יוסף חי”. ד”ר אריה בורנשטיין הוא מרצה לתנ”ך ולימודי ארץ-ישראל במכללות אקדמיות, בית הספר הארצי למורי דרך ומכון אבשלום לידיעת הארץ.

תל בלטה שוכן במוצא המזרחי של עמק שכם (שבין הר גריזים להר עיבל) כשהוא צופה על מערכת העמקים המזרחיים (עמק המכמתת, עמק “אסכרות” – סהל עסכר, עמק “בית פרך” – סהל בית דג’ן). ניתן להגיע אליו מכל דרך החוצה את שכם מזרחה – אבל עדיפה הדרך המזרחית-צפונית. התל גבוה 12 מ’ מעל סביבתו ובולט מעל העמק (מחוץ לצידו הצפוני – שם שינו עבודות עפר לסלילת הכביש את כל השטח).

שמו של המקום, “בלטה”, משמר את שמה הראשוני של שכם – אלון מורה ששובש בתרגום השבעים ובתרגומי התנ”ך האחרים ממשמעותו המקורית – ‘מישור (=אֵלון) מורה’, ל”עץ אָלון מורה” – בערבית “בלוט (=אלון מצוי) מורה”.  השם נשתמר בשם הכפר שלצידו (ומחנה הפליטים הענק שמדרום מזרח לתל).

בסמוך לגבעה – מדרום מזרח – נובע המעיין עין-דיפנה ממפלס מי התהום של הר גריזים. המעיין משמש את הכפר בלטה כיום. בתקופות קדומות יצאו אל המעיין מ”שער המים” המזרחי שבעיר הקדומה.

חפירות ארכיאולוגיות בוצעו במקום בשנת 1931­-1941 (משלחות גרמניות) ובשנים 1969-1956 (משלחות אמריקאיות בראשות ג.א.רייט). במקום נמצאו שרידים מעטים מהתקופה הכלכוליתית ומתקופת הברונזה הקדומה – ובהתייחס לאזור מרכז הרי יהודה ושומרון היה זה אחד האתרים הראשונים שנושבו בתקופות אלה.

גולת הכותרת של הממצאים הארכיאולוגיים בתל בלטה היא העיר המבוצרת שנוסדה בראשית תקופת “הברונזה התיכונה” ב’ – היא תקופת האבות. בראשית תקופה זו (המאה ה-19 לפנה”ס) נבנה על הגבעה ‘תחום מקודש’ (טמנוס) שהכיל מקדשי חצר שהוקפו בחומה. רק ב-1700 לפנה”ס לערך הוקף שטח העיר כולה – בחומה (סוף מאה 19 לפנה”ס) – ששרידים מעטים ממנה נראים כיום. מספר שנים לאחר מכן שפכו בוני העיר סוללה מצידה החיצוני של החומה הנ”ל. גובה הסוללה היה כ-10 מ’ מעל העיר והיא היוותה את המגן החיצוני למקום. עיקר השימוש בעיר – כל תקופה זו – היה התחום המקודש. זה כלל מקדשי חצר, כאשר לכל אליל “הוקצבה” חצר להקרבת קורבנות, מקדש קטן וחדרים מצפון לחצר לטובת משרתי המקדש. היה זה כנראה מרכז אלילי גדול – אשר אותו פוגשים אבותינו בהכנסם לארץ, ולכן נמנעו מלהכנס לתוך העיר…

לקראת סוף “תקופת הברונזה התיכונה” (מאה 17 לפנה”ס) הוחלף הביצור של העיר כשהוקמה כאן חומה אדירה על גבי הבסיס החיצוני של הסוללה.

כיום, בבואנו אל העיר מצפון, אנו מבחינים היטב בבסיסה של החומה שנבנה מאבנים קיקלופיות אדירות ועל גביהם מספר נדבכים של אבנים קטנות וחומת לבנים.

בחומה היו שני בתי-שער: בית השער הצפוני-מערבי היה בנין אדיר עם מספר קומות. לבניין – כניסה חיצונית בולטת מהחומה החוצה, עם 2 גומחות לדלתות הזזה (או מילוי לחיזוק מזוזות השער…). בתוך המבנה נראים 2 גרמי מדרגות ו-4 תאים בקומת הכניסה שדרכם נעבור אל הפתח הפנימי של הבית שממנו נכנסו אל העיר. בניין זה שימש כמרכז השלטוני-מנהלי-צבאי של העיר ובו ישבו “בעלי שכם” (שופטים ט’) או “יוצאי שער העיר” (בראשית ל”ד) – הם השופטים והשרים החשובים וחילם. מקום זה הוא כנראה “מגדל שכם” הנזכר במעשה אבימלך.

בית שער נוסף היה ממזרח. זהו שער קטן עם 2 תאים בלבד אך גם לו גרמי מדרגות לקומות העליונות. שער זה פנה אל מעין העיר ובו ניצבו געל בן עבד וזבול כשהם מצפים עם שחר להתקפת אבימלך… (שופטים ט’).

תקופה קצרה אחר-כך חל מהפך משמעותי בפולחן הקדום במקום, עת מקדשי החצר בוטלו וכוסו עפר ובמקומם נבנה בנין אחד אדיר עם מידות מדויקות באמות בנות 0.525 מ’ כ”א (כאמות מקדש שלמה בירושלים). מבנה זה בגודל 50X40 אמה ניצב ממזרח למערב, עם חדר כניסה בגודל 10X14 אמות – אשר עמוד גדול ניצב בחזיתו – ו-2 מצבות קטנות מחוץ לכניסה משני צידי קיר הכניסה (ניתן לראות כיום את בסיסיהם וגומחותיהן). מחדר הכניסה ניכנס לאולם גדול עם עמודים לקירוי (העמודים הניצבים לא באתרם כיום). באולם זה היו הפולחנים הקדומים שבוצעו במקום. קירות המבנה רחבים כדי 10 אמות ובתוכם נבנו חדרים לשרות המשרתים בפולחן.

לעומת המשך קיומו של המקדש הנ”ל, בעיר עצמה היתה הפסקת בנייה והתיישבות בסוף הברונזה התיכונה וראשית תקופת הברונזה המאוחרת (אולי בעקבות ההרג של שמעון ולוי…).

ערב כניסת בני ישראל לארץ ישראל – בימי הברונזה המאוחרת – נבנה חדרון בתוך המבנה ממערבו. חדרון זה – בבניית לבנים – יצר בצורת המבנה חצר כנ”ל – היכל (החלק הנותר מהאולם הקדום) ודביר (החדרון הנ”ל) – כשהכיוון הוא מזרח-מערב, דבר חריג במקדשי א”י הקדומים, ודומה במבנה ובכוון למקדש שלמה שנבנה כ-400 שנה לאחר מכן. במבנה זה פוגשים בני ישראל בכניסתם לארץ, ולאחר כריתת הברית בשכם (יהושע כ”ד) נקרא המקום “מקדש ה’” כשנוספת לו מצבה ענקית ממול לחזית הכניסה. מצבה זו נראית כיום ברוחב 1.48 מ’- וגובהה לא ידוע אך נראה שראשה היה עגול ולצידה, ע”פ המסופר בספר יהושע, היה עץ אלה ענק. מקדש זה חרב בעת המרידה באבימלך, והוא כנראה “בית מילוא” על קירותיו הרחבים במשל יותם, או בית “בעל הברית” בסיפור חורבנו (שופטים ט’).

בהמשך תקופת הברונזה המאוחרת פורחת העיר מחדש עם בנייה למגורים. כלי חרס מגוונים וכדו’. זו העיר שאותה פוגשים בני ישראל אך לא מחריבים אותה – כמו שעולה מהכתוב בספר יהושע פרק י”ב (שאינו מזכיר את שכם בין הערים הכבושות) – עובדה המוכחת בחפירות הארכיאולוגיות. חורבנה הסופי של העיר מקביל לחורבן המקדש הנ”ל – בעקבות מעשי אבימלך.

כמצווה ביהושע כ”א, נבנתה שכם כעיר לויים בגבול אפרים ומנשה ע”י דוד המלך ושלמה בנו. היא שמשה כנראה כעיר מסכנות ומרכז שלטוני בימי המלוכה המאוחדת. כאן נתגלתה חומת סוגרים (2 חומות וביניהם חדרים) שניתן לעקוב אחריה מהצד הפנימי של השער הצפוני – בלכתך מערבה.

על גבי המקדש המפואר הנ”ל נבנה בית מחסנים. העיר ממשיכה לשמש כעיר שלטון עם אסמים ומחסנים גם בתקופת אחאב והלאה עד לחורבן האשורים.

למן המאה ה-7 עם בנייתה ע”י האשורים כנראה ישבו בה עדיין יהודים – ויעיד על כך חותם עברי (“למבן”) – וכל זה תואם את המסופר על האנשים משכם שבאו לזבוח בירושלים (ירמיהו מ”א).

 העיר מתקיימת גם בתקופה הפרסית עם כלים, חותמות ושרידים מרשימים שלצערנו לא מבחינים בהם כיום.

בתקופה ההליניסטית – עת החלו לפתח את העיר המערבית עדיין מנסים לחדש את היישוב בתל בלטה – ומוקם ביצור ע”ג החומה הכנענית ונעשה שימוש מחודש בשער המזרחי.

סופה של העיר היה כנראה בשנת 129 לפנה”ס ע”י כבושי יוחנן הורקנוס.

סיור בתל

בביקורנו בתל בלטה נעצור את הרכב ליד המוסכים שמצפון לתל בלטה – ונצפה אל התל מהכביש הסמוך. מכאן נרד דרך מפעל השיש – ע”ג שרידי החלקלקה שהקיפה את החומה החיצונית מאמצע תקופת הברונזה התיכונה. נבחין בבסיס החומה – עם אבנים הקיקלופיות – וניכנס לעיר דרך בית השער הצפוני-מערבי.

מכאן נעלה לחומת הסוגרים מתקופת המלוכה – ונרד מיד אל המקדש האדיר (בית בעל הברית) שמסוף תקופת הברונזה התיכונה – הוא מקדש ה’. נצא מהמקדש דרך “מצבת יהושע” הגדולה – ומכאן נוכל גם לצפות במקדשי החצר ובחומות שהקיפו אותם.

לאחר מכן נחצה את התל מזרחה דרך שרידי הקדומים חפירות בתים בלתי ברורים – אל השער המזרחי שממנו גם תצפית אל עמקי שכם המזרחיים – ותוך חציה של החומה נרד אל “חלקת השדה” של יעקב ולקבר יוסף.

המתענינים יוכלו להכנס דרך הכביש המוליך לכפר בלטה – אל מעין העיר הקדומה המשמש כיום את תושבי הכפר.

אהבתם? שתפו את הפוסט:

צריכים עזרה?
שלח לנו WhatsApp

הרשמו לתפוצה וקבלו מידי שבוע מאמר מרתק על הפרשה: