לי"ז בשבט יום פטירתו של רבי יחזקאל טאוב מקוזמיר.
אביו של ר' יחזקאל, ר' צבי, נחשב לצדיק נסתר, וסבו, ר' שלמה זלמן, היה מתלמידי הבעל-שם-טוב. רבו המיוחד של ר' יחזקאל היה ר' שמואל מקארוב, אולם הוא קיבל מעוד הרבה מגדולי החסידות בדורו: ה"חוזה מלובלין", המגיד מקוזניץ, "היהודי הקדוש" ור' בונים מפשיסחא. לאחר פטירת ר' בונים, החל להנהיג עדה והמונים נהרו אליו, מהם מצדיקי הדור כר' שלמה מרדומסק.
הרבי מקוצק אמר פעם על חברו ר' יחזקאל כי הוא "כציפור בודד על גג" (כלשון הפסוק) – הציפור יכולה להתבודד גם בהיותה על הגג גלויה לעין כל, ומידה זו יש לו לרב הקדוש מקוזמיר שתוך כדי עמידתו בקהל עם ועדה נמצא הוא גם בהתבודדות עם ה'.
כאדמו"ר נודע ר' יחזקאל בחכמתו העמוקה וכבעל מופת גדול, וביחוד נודע בעבודת השירה והנגינה: בחצרו הרבו לשורר והוא היה אומר "תורה" גם על עניינים אלו, באמרו כי "אפשר לעבוד את ה' על ידי נגינה שירה זמרה ושמחה, ודרך זו מביאה את האדם ביותר אל היכל התשובה ודביקות בהקב"ה". בהקשר זה באר ר' יחזקאל את מצות פריקה וטעינה: "שהוא בכל דבר שקשה על חבירו וצריך לסייעו, גם כשמנגן אדם, צריכים לעזור לו… שבעת שהמנגן נחלש וחבירו מסייעו ומנגן, מקיים בזה מצוות פריקה, שפורק מעליו המשא. וגם לפעמים כששוכח הניגון, ועל ידי חבירו נזכר, מקיים בזה מצות טעינה, דהיינו שנטען מחדש שיהא יכול לנגן אחר זה, ולכן כל מי שיודע לנגן, צריך להיזהר בזה".
בשנת תרט"ז נפטר ר' יחזקאל, ותורתו נשתיירה בספר "נחמד מזהב" ובכתבי ממשיכי דרכו. מבנו, ר' שמואל אליהו, נמשכה שושלתחסידות מודז'יץ, הנודעת בניגוניה הנפלאים המושרים עד היום בפי רבבות ישראל.
סח ר' יחזקאל לחסידיו: פעם אחת למדתי מוסר ממשרתת. מעשה במשרתת שהגיעה אליה בשורה לא טובה, וכשעברתי דרך ביתה שמעתי את בעלת-הבית אומרת לה: "חזקי ואמצי לבך ואל תבכי, אחרת יאמרו הבריות שודאי בעל הבית עשה לך רע וציער אותך". ומזה למדתי מוסר כי מה שיארע לאדם אל יתרעם ויקבל באהבה, כי מה יאמרו הבריות, בודאי בעל הבית של העולם עשה לו רע חלילה. והאמת שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד…
ופעם אחת, בליל חורף סוער, הגיעו אורחים לקוזמיר ודפקו על ביתו של ר' יחזקאל שנזדרז לפתוח להם ולהכניסם אל ביתו. כעבור כמה זמן, התעורר המשמש שישן בחדר הסמוך, וראה את רבו מטפל באנשים לא מוכרים. בבוקר, שמע ר' יחזקאל את המשמש מספר לחסידים כי בודאי היו אלו נשמות שבאו לרבי בכדי שיתקנם. גער בו הרבי: שוטה. אנשים אלו לא נשלחו אלי כדי שאני אתקנם, אלא כדי לתקן אותי במצות הכנסת אורחים.
פעם אחת, בשבת שלפני חג השבועות, היה ר' שלמה מראדומסק אצל ר' יחזקאל מקוזמיר, בזמן שר' שלמה עצמו כבר התפרסם והנהיג עדת חסידים. ורצה ר' שלמה להשאר אצל ר' יחזקאל עד לאחר החג. אמר לו ר' יחזקאל: כתוב "וירד משה מן ההר אל העם" ומפרש רש"י "מלמד שלא פנה לעסקיו רק תיכף מההר אל העם", ואיזה עסקים היו לו למשה רבינו? אלא שהצדיק עסוק תמיד להשלים את עצמו יותר ויותר בתורה ועבודת ה', וזהו 'עסקיו', אבל אם המוני ישראל מצפים למי שידריכם בדרך ה׳ אז אין לאיש ההוא לפנות לעסקיו הוא, בתקון נפש עצמו, אלא עליו לילך אל העם לקדשם ולטהרם. ובכן, פנה ר' יחזקאל אל ר' שלמה: עליכם לנסוע לבתיכם ששם מחכים עליכם אנשים שבאו לדרוש מפיכם דבר ה' [אך אומרים שר' שלמה לא נשאר חייב והשיב לו: אני רוצה להיות אצל צדיק הדור בחג השבועות לקבל את התורה].
על הפסוק "אז ימלא שחוק פינו" שאל ר' יחזקאל: מהו 'שחוק'? היה צריך לומר, אז ימלא לבנו שמחה וכיו"ב. אלא שהיו דורות של תנאים ואמוראים, מקובלים וגאונים וצדיקים – ובכל הדורות האלו לא בא משיח, ולבסוף יבוא לדור שפל כזה… זה יהיה לשחוק בעיני כל.
מה תצעק אלי
כשעמדו ישראל על הים, אמר ה' למשה רבינו: "מה תצעק אלי. דבר אל בני ישראל ויסעו", ופירש רש"י "לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה". והוא תמוה, וכי מה יעשו ישראל בעת צרה אם לא בשועם אליו יתברך?… והתשובה היא כי מה שישראל הם יותר בדיוטא התחתונה [בקומה התחתונה, בצרה] בעולם הזה – יותר הם למעלה בשמים [כשם שהעני ושפל הרוח קרובים יותר אל ה']. וזהו שאמר "לא עת עתה להאריך בתפילה, שישראל נתונין בצרה" – שכיון שישראל נמצאים בצרה ובשפל תחתיות למטה, הרי הם במעלה עליונה בשמים ואין צריכים לתפילה.
ספר "דברי ישראל" בשם ר' יחזקאל מקוזמיר
