ר' גרשון מקיטוב – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

רבי גרשון מקיטוב היה גיסו של הבעל שם טוב (אחי אשתו) והיה קשור אליו מאד. הוא מוכר בעיקר בהקשר לאיגרת המפורסמת אות כתב הבעל שם טוב אליו המתארת את מפגש הבעל שם טוב עם המשיח, וכן זכה לקשר מיוחד עם גיסו הקדוש.

הבעל שם טוב הכיר ברבי גרשון עוד לפני שרבי גרשון הכיר בבעל שם טוב: הוא חשב בתחילה שהבעל שם טוב עם הארץ ולכן התנגד לשידוך עם אחותו, רק שחזקה עליו צוואת אביו.

חז"ל אומרים על נישואי אהרן עם אלישבע אחות נחשון שיש ערך גדול לבדוק באחי הכלה לפני נישואין, מפני ש"רוב בנים דומים לאחי האם". האבן עזרא אומר שבזכותה זכה אהרן, ולא משה, לכהונה. לפי זה, צריך לומר שכך נהג גם הבעל שם טוב, וזה אומר לנו על גדולתו.

הרבי אומר בשיחה, שהחל מן הבעל שם טוב המשכת העצם עוברת גם מרב לתלמיד ולא רק מאב לבן. לא רק "כאילו ילדו" אלא ממש ילדו. כאילו זה ב-כ הדמיון, ואילו מן הבעל שם טוב זה כמו נבואת משה, שנתנבא ב"זה הדבר". לפי זה, כולנו – כל אשר בשם חסיד יכונה – דומים לר' גרשון מקיטוב, כי הבעל שם טוב רצה שבניו [ר' צבי ואדל] יהיו דומים לו, וכולנו, תלמידיו, הרי ילדים של הבעל שם טוב.

מה לומדים מזה? צריך לומר, שהבעל שם טוב לא סתם בחר להתחתן עם אחות של צדיק אלא עם תכונת המסירות נפש. נחשון היה הראשון שקפץ לים סוף. כל פעולת הולדת ילדים זה בשביל מסירות נפש. כשנולד מברכים 'שיגדל לחופה… ולמעשים טובים', כלומר למסירות נפש. להוליד בשביל שגם הוא יוליד זו פעולת האין-סוף. אם רוצים שגם לילד תהיה מסירות נפש, וגם הוא יוליד וכן הלאה, צריך להתחתן עם מישהי שיש לה אח עם מסירות נפש.

הרבה סיפורים על ר' גרשון אנחנו לא מכירים אבל כנראה שהיה בעל מסירות נפש.

מה היתה מסירות נפשו? שעלה לארץ עוד בחיי הבעל שם טוב, מורו ורבו. הוא היה החסיד הראשון שעלה לארץ. כל מטרת עלית החסידים לארץ זה בשליחות, לעורר רחמים רבים על עם ישראל להחשת הגאולה. ר' גרשון עלה עוד לפני כולם. זה הדבר הראשון שלומדים מר' גרשון מקיטוב, המסירות נפש על העליה לארץ.

כמו שיש מסירות נפש לעלות לארץ, כך צריך מסירות נפש על גירוש הנכרים מן הארץ, "לא ישבו בארצך… וגרשתמו מפניך".גרשון מלשון גירוש. הדבר הראשון שבידינו לעשות כדי לפעול זאת זה לא להתעסק אתם, לא לקנות מהם או למכור להם. חז"ל דורשים "אחד היה אברהם", שכל העולם מעבר אחד והוא מצד שני, אפילו אם רבנים לא אומרים כך. כשרשב"י יצא מן המערה, הדבר הראשון שעשה זה לטהר את העיר טבריה. גם היום, כשנכנסים לארץ – יציאה מן המערה היא הכניסה למציאות, לארץ – הדבר הראשון זה לטהר אותה. יש מסורת מר' דוד מלעלוב שמשיח לא יוכל לישון אפילו לילה אחד בירושלים עד שיטהר את כל הטומאה מבין החומות. ר' דוד מלעלוב התכוון לטומאת הכנסיות בירושלים שהיא טומאה בפני עצמה, אך נוכחות האויבים הערבים כאן משפיעה לטמא אותנו, ואת זה גם צריך לטהר.

עלון הרכבת נוסעת מס' 36