סיפור מימי השואה המתקשר לפרשה.
זהו סיפור על הרב חיים מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל, דמות מיוחדת במינה, גדול בתורה וביראה, אשר בשנות הזעם של השואה הנוראה באירופה פעל רבות להצלת יהודים מצפרני הברזל של מכונת ההשמדה הגרמנית. הרב וייסמנדל פעל עם יהודים נוספים במסגרת ועד-הצלה ששכן בעיר ברטיסלוה (פרשבורג). הועד כונה "קבוצת העבודה" וחבריו הצליחו לפעול רבות למען חיי היהודים בסלובקיה באותן שנים החשוכות.
אחת הפעולות החשובות ביותר, וגם הנועזות ביותר, נעשתה ע"י משא ומתן עם קצין גרמני באס-אס, ימ"ש. המו"מ נוהל ע"י יהודי מפוקפק שבא במגע עם אותו קצין, אולם בשלב מסוים נעצר אותו יהודי והקשר נותק. חברי קבוצת העבודה רצו לחדש את הקשר עם הקצין ולמשימה המסוכנת נבחר אחד מהחברים, יהודי בשם אונדרי שטיינר (שלא היה שומר מצוות).
לפני לכתו למשימה, ברך אותו הרב וייסמנדל ואף נתן לו עצה: כאשר תעמוד לפני הקצין הנאצי הלבוש בהידור, עטור דרגות ועיטורים, ומלא יהירות וחשיבות עצמית – תדמיין לעצמך היטב כאילו אתה פוגש אותו במצב הכי פחות מכובד שהוא יכול להיות, כאשר הוא יושב בבית הכסא…
מיד כשנכנס אונדרי למשרדו של הקצין, התנפל עליו הרשע בצעקות חימה… לאונדרי, שידע היטב שהאירוע יכול בקלות להסתיים בכדור מאקדחו של הקצין, לא היה הרבה מה לעשות, אך תוך-כדי הצעקות הוא החל ליישם את עצת הרב ודמיין לעצמו את הקצין בבזיונו. וכך עלה קצה חיוך על שפתיו של אונדרי. הקצין ראה את החיוך וכעסו גבר עוד יותר… ואז אמר לו אונדרי: "אני רגיל לנהל משא ומתן כאשר יושבים ליד שולחן ומדברים בנחת. אינני יכול לנהל מו"מ כשאני עומד ואתה צועק עלי". מיד נרגע הקצין ואמר לאונדרי "בבקשה לשבת"… [את הסיפור שמעתי מר' יעקב פוקס, חוקר תולדות הרב וייסמנדל, ששמע מבעל המעשה]
ואולי לקח הרב וייסמנדל את הרעיון מפרשת השבוע:
כאשר ה' שולח את משה להתרות בפרעה על המכה הראשונה, מכת דם, נאמר: "לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה", ופירש רש"י: "לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו, ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו".
כאשר אתה עומד לפני גוי רשע, בלון נפוח מלא גאווה היכול להטיל מורא ופחד על כל סביביו – תפוס אותו במקום הכי בזוי, כשהוא ערום מכל התלבושות הנוצצות שלו. כך לא יהיה לך שום פחד מפניו.
כי אין לפחד משום דבר בעולם רק מהשם יתברך.
