דברי תורה לפרשת במדבר – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

א.

"וידבר הוי' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבֹתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם". ופירש רש"י: "'וידבר… במדבר סיני… באחד לחדש'. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם".

חומש במדבר נקרא בפי חז"ל "חומש הפקודים", ספר של מספרים (כמו שהוא נקרא גם אצל אומות העולם "ספר המספרים"). יותר מכל חומש אחר חומש במדבר רווי סיפורים רבים ומגוונים – מכל אשר התרחש לעם ישראל במסעותיהם במשך ארבעים שנות טלטוליהם במדבר העמים עד הגיעם לערבות מואב על גבול ארץ כנען. ידוע (בספר יצירה) שה' ברא את עולמו בשלשה ספרים – סופר ספר וספור – ויותר מכל ספר אחר בתנ"ך כולם מתגלים כאן בחומש במדבר. הוא סופר מספרים (בסוד "איה סופר… איה סופר את המגדלים"), שעל שם כך שמו "חומש הפקודים", הוא הספר הרביעי בתורה (בתנ"ך), סוד "ומספר את רבע ישראל" (פסוק שמופיע בו), כמו שיתבאר, והוא כולו ספורים, יותר מכל חומש אחר, כנ"ל (שני החומשים הראשונים בראשית ושמות הם בעצם קטעי ספור אחד בהמשכים, אך חומש במדבר הוא בליל סיפורים מספורים שונים ומשונים, שאי אפשר לצפותם מראש כלל, ודוק). אף הוא מתחלק (בפרשה השלישית שבו, פרשת בהעלותך) לשלשה ספרים נפרדים (עד "ויהי בנסע הארן" עיקרו בחינת "סופר", ספר "ויהי בנסע הארן" הוא בחינת ספר, שמכאן לומדים חז"ל את דין "ספר" לענין הצלה מן הדליקה, ומ"ויהי בנסע הארן" עיקרו סיפורים, ודוק).

על פי רש"י הנ"ל החומש פותח בסיפור חיבתן של ישראל בעיני המקום ב"ה, שמונה אותם בכל שעה. והנה, ה' יתברך אוהב לספור, כביכול, בכלל, הוא סופר את הכל, וכמו שכתוב "שאו [רמז לתחילת הפסוק השני כאן – 'שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו"] מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם וגו'". מבואר בדא"ח שעל ידי המספר (של כל אשר ברא לכבודו) השי"ת מוציא כל דבר מן הכח (של המחשבה הקדומה – "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל") אל הפועל (בסוד הרשימו ואחר כך במחשבה הקדומה דא"ק וכו'). כאן מתגלה חיבתן המיוחדת של ישראל שה' מונה אותם בכל שעה (ובכך כל פעם ופעם מוציא יותר ויותר מתעלומות יכולתם של ישראל, שהם "חלק אלוה ממעל ממש", מן הכח אל הפועל):

בשעת יציאת מצרים מנאם לדעת – כלומר לגלות, כנ"ל – את מספר חיילי "צבאות הוי'".

לאחר חטא העגל מנאם כבנים חביבים שנותרו לאחר המגפה, כרועה המונה את צאנו. צאן הוא לשון צאצאים, כנודע, ובסוד "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". ופירש הרד"ק: "כשתהיו צאן מרעיתי שארעה אתכם דעה ובינה והשכל אז תקראו אדם לא צאן ובהמה כי כשיתפתה האדם לתאות העולם הנה הוא בהמה לא אדם כי בגשמיות ישתתף האדם עם הבהמה הוא וחמורו אוכלין באבוס אחד [בחינת חטא העגל, להדמות לעגל]. אבל כשיגיענו הטוב אשר יעדנו האל יתברך ומלאה הארץ דעה את השם ושאר הענינים הטובים והיעודים לאהוב את ה' ולעבדו בלב שלם ונתעסק במושכלות אז נקרא אדם שיהיה נכר בנו חלק האנושי ונהיה נבדלים מן הבהמה ומן האדם הדומים לה. וי"ת 'ואתון עמי עם דמתקרי שמי עליהון בית ישראל אתון'. ועל הדרך הזה אמרו רבותינו ז"ל 'אדם אתם אתם קרוין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם'" (זהו פסוק בספר יחזקאל הנקרא "בן אדם" בחינת בן – תיקון קין בן אדם הראשון כמבואר בכתבי האריז"ל, עליה מבחינת בהמה לבחינת אדם, וד"ל).

כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם (לאחר חדש להקמת המשכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – כדי שיהיה דירת קבע, כמבואר במפרשים), כאשה החביבה על בעלה הפוקד אותה בכל עת רצון. בהשקפה ראשונה נראה לפי הפשט שכאן ה' מונה את ישראל כפקודי החיל, הבחינה הראשונה הנ"ל, אך רש"י מגלה לנו שבעצם יש כאן מנין של איש הפוקד את אשתו החביבה עליו ביותר, והוא סוד "אשת חיל מי ימצא" ו"אשת חיל עטרת בעלה", וד"ל.

ב.

ראינו שה' אוהב לספור בכלל, ואוהב בפרט לספור את ישראל אהוביו (כלשון הנביא "אהבתי אתכם אמר הוי'") בכל שעה ושעה (בשלוש עליות, עד לתכלית העליה של איש הפוקד את אשתו כנ"ל). על כן ראוי להתחיל את ההתבוננות שלנו בפרשת במדבר במספר תופעות יפות, בחכמת החשבון, שיש בשם החומש, "במדבר", ואיך שמבחינה מסוימת (המתגלה על ידי עיון חשבוני דווקא) הוא חומש "כללי":

בשאר החומשים, שם החומש הוא המלה הראשונה או השניה של החומש. רק כאן, בחומש במדבר, שם החומש "במדבר" הוא המלה החמישית בחומש: "וידבר הוי' אל משה במדבר סיני…". אבל באמת שתי התבות הראשונות של הפסוק "וידבר הוי'" = "במדבר" = 248 (אברהם, רמח מצות עשה דאורייתא). אין כלל גדול יותר לגבי כל התורה כולה (תורת הוי',תורה לשון הוראה) מאשר "וידבר הוי'". שוויון זה גם מחזק את המבואר בדא"ח ש"מִדְבַּר [סיני]" הוא לשון "מְדַבֵּר", מעלת האדם ("אתם קרויים אדם" כנ"ל) על הבהמה (ובסוד "מי זאת עלה מן המדבר" כידוע פירושו ממורנו הבעל שם טוב – יחוד המחשבה-הכוונה הפנימית והדבור, לאה ורחל, "מי" ו"זאת", עולה מן המדבר דווקא, המדבר דברי תורה ותפלה [וגמ"ח] בבחינת מדבר, בבטול ובהפקרות דקדושה; שלוש פעמים מופיע היחוד של "מי זאת" בשיר השירים: פעמיים "מי זאת עלה מן המדבר" ועוד "מי זאת הנשקפה כמו שחר". הכל = 3380 = 5 פעמים 26 בריבוע = 10 פעמים הוי' פעמים אחד, כמו שיתבאר להלן; חומש במדבר ביחד עם הפרשה הראשונה שלו – במדבר – והפרשה האחרונה שלו –מסעי = 676 = 26 בריבוע).

הפסוק השני מתחיל "שאו את…". שתי התבות הראשונות של שני הפסוקים הראשונים של החומש – "וידבר [= 6 פעמים 37, ששת צירופי הבל – הבל להב הלב כו', תיקון הבל בן אדם הראשון, גילוי היחידה שבנפש, וד"ל]… שאו" = 529 = 23, חיה (חדוה), בריבוע (סוד תענוג= עולם המלבוש, שבו "שיער ה' בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"), סוד "ויהי האדם לנפש חיה" ות"א "לרוח ממללא", ודוק.

שתי התבות הראשונות של כל אחד משני הפסוקים הראשונים – "וידבר הוי' [= במדבר, כנ"ל]… שאו את…" = 956 = במדבר במספר קדמי, כמו שיתבאר לקמן.

הערך הממוצע של שלוש התבות הראשונות של כל אחד משני הפסוקים הראשונים – "וידבר הוי' אל… שאו את ראש…" = במדבר (= "וידבר הוי'")!

והנה, שמות חמשה חומשי תורה: בראשית שמות ויקרא במדבר דברים = 2480 = 10 פעמים 248 = אברהם – רמח מצות עשה כנ"ל, שקיומן באמת תלוי בגילוי מדת האהבה לה' בנפש, כמבואר בתניא פ"ד. מכאן נלמד שכל התורה כולה היא "תורת חסד" ו-ה חומשי תורה מכוונים כנגד ה החסדים שבדעת כנודע – "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". 248 = במדבר כנ"ל, רמז מובהק להנ"ל שחומש במדבר הנו חומש "כללי". נמצא שהערך הממוצע של שמות חמשת החומשים = מלכות, המשולש של אל, "אברהם אברהם" (בחינת "חסד אל כל היום"), ללמד שתכלית כל התורה כולה היא להמליך את ה' בעולם, לבנות את המלכות, תכלית כל הספירות העליונות – "העשירי יהיה קדש להוי'"; כמו בספירת העמר, מתחילים מתיקון החסד בכוונה להגיע לתכלית, למלכות ולמלכות שבמלכות – "מלכותך מלכות כל עולמים", וד"ל.

ג.

והנה, בשמות חמשה חומשי תורה הנ"ל יש 25 אותיות – 5 בריבוע. מתבקש אם כן לצייר את השמות בצורת ריבוע:

ב   ר   א   ש   י

ת   ש   מ   ו   ת

ו   י   ק   ר   א

ב   מ   ד   ב   ר

ד   ב   ר   י   ם

ראינו שהכל עולה 10 פעמים אברהם (במדבר). הנקודה האמצעית, ה-ק של ויקרא, עולה 100 = 10 בריבוע. שאר כל 24 האותיות שמסביב = 2380 = 10 פעמים רחל (אברהם הוא סוד החסד ואילו רחל היא סוד המלכות, וכידוע שחדש אייר רומז לסוד המרכבה – אברהםיצחק יעקב רחל, כנגד חסד גבורה תפארת מלכות, ודוק; אם כותבים יעקוב מלא ו, כמו בפסוק "וזכרתי לך בריתי יעקוב וגו' והארץ [רחל] אזכר", אזי אברהם יצחק יעקוב רחל =אמת אמת, ריבוע כפול של אהיה, בסוד "תתן אמת ליעקב", וד"ל). הפנות והנקודה האמצעית = יוסף (הצדיק, המקבץ את כל ה הסדים על מנת למסרם למלכות כנודע). הציר המרכזי – א מ ק ד ר = משה – "תורה צוה לנו משה וגו'", "זכרו תורת משה עבדי" (הטור האחרון – י ת א ר ם – אותיות איתמר בן אהרן, אהרן = דברים, השורה התחתונה, המתחברת לטור האחרון). השורה האמצעית – ויקרא = אברהם אבינו.

תשע האותיות שבשני האלכסונים = 504 = 9 פעמים 56, ממוצע תשע האותיות = ארבע פנות הריבוע = ד פעמים דוד (מלך ישראל, ממוצע כל "פנה" בישראל, וד"ל). שאר אותיות הריבוע = 1976 = עבד פעמים הוי' ב"ה. נמצא שהכל מתחלק באופן טבעי לכפולה של 7 – 504 = 7 פעמים חסד (לאברהם), 1976 = 13 פעמים בנימן (כך הכתיב של שמו ברוב המקומות בתנ"ך), כאשר חסד בנימן = 224 = 7 פעמים לב (כללות שבע מדות הלב), ודוק. נשים לב שהחלוקה הזאת מחלקת את 25 אותיות הריבוע ל-9 אותיות ו-16 אותיות, לפי הנוסחה הידועה ש-3 בריבוע (9) ועוד 4 בריבוע (16) עולה 5 בריבוע (25). והנה, יש חלוקה טבעית נוספת לשתי חלוקות של 9 ו-16 אותיות בריבוע הנ"ל, אחת כפולה של 7 והשניה כפולה של 13, אך הפעם התופעה הנ"ל מתהפכת בכך ש-9 האותיות הן הכפולה של 13 ואילו 16 האותיות הן הכפולה של 7: 9 האותיות האמצעיות של הריבוע (הריבוע של 3 שבמרכז הריבוע של 5) = 702 = שבת = 13 פעמים דן. 16 האותיות של המקיף החיצוני (המקיף הרחוק) = 1778 = 7 פעמים "עוד יוסף חי". והנה, אף כאן דן עוד יוסף חי = 308 = אלעזר (=בן אהרן) = 7 פעמים 44 (כפולה של 7, כפי ש-224, חסד בנימן הנ"ל, אף הוא כפולה של 7).

ד.

נמשיך להתבונן בריבוע הנ"ל הנוצר משמות חמשה חומשי תורה:

ב   ר   א   ש   י

ת   ש   מ   ו   ת

ו   י   ק   ר   א

ב   מ   ד   ב   ר

ד   ב   ר   י   ם

ארבע האותיות שבאמצעי הצלעות החיצוניות – א ו א ר – אותיות וארא = יצחק. ביחד עם אות ה-ק שבאמצע = 308 (אלעזר) הנ"ל (308 = במדבר בארבע רמות המספר, שכנגד ארבעה עולמות, כמבואר במ"א: במספר הכרחי, במדבר = 248; במספר סדורי, במדבר = 41; במספר קטן, במדבר = 14; במספר קטן מספרי, במדבר = 5 [בדיוק כמו ארבע רמותאברהם], יחד = 308 = קרוב [בסוד "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו", וד"ל]; רק במדבר, מבין חמשה חומשי תורה, עולה 5 במספר קטן מספרי, סימן שיש בו דווקא בחינה שכוללת את כל חמשה חומשי תורה, כנ"ל בפתיחת דברינו). ביחד עם ארבע הפנות (סך הכל ריבוע של 9 אותיות) = 364 = יעקב יעקב (= יוסף יצחק כידוע, וכך מתחלק כאן, ודוק), כאשר שאר 16 האותיות = 2116 = לוי (בן יעקב) בריבוע כללי. מצאנו אם כן את שמות כל שבעת רועי ישראל, הנשמות הכלליות של עם ישראל (שכנגד שבע הספירות העליונות מחסד עד מלכות) בריבוע הנבנה משמות חמשה חומשי תורת משה: אברהם יצחק יעקב משה אהרן [עם כל ארבעת בניו – הפנות = 56 = נדב, יש כאן 25 אותיות = אביהוא,אלעזר ואיתמר מצאנו לעיל] יוסף דוד [גם רחל = טוב פעמים דוד כנודע], ועוד כמה שמות של שבטי ישראל.

והנה, ראשי התבות של שמות חמשה חומשי תורה: בראשית שמות ויקרא במדבר דברים = 314 = שדי (סוד מרדכי היהודי כנודע), שמו של הקדוש ברוך הוא – "שאמר לעולמו די". וכידוע הרמז מרבי אברהם אבולעפיא שבראשית = שלשה דברים יחד, ראשי תבות שדי. ראש-תוך-סוף 25 אותיות שמות החומשים – ב ק ם היינו שדי באתב"ש כנודע, סופי התבות של שלשת האבות אברהם יצחק יעקב (בסדר למפרע כמו בפסוק הנאמר בסוף התוכחה של הפרשה הקודמת – "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר", והוא עצמו שם קדוש בקבלה; נמצא שה-ב רבתי של בראשית, לשוןברכה, ראשית ותכלית כל התורה כולה, היא ה-ב של יעקב דווקא, וד"ל). 12 האותיות של ארבעת המשולשים של שלש אותיות שבפנות הריבוע הנ"ל = 1570 = 5 פעמים שדי, כאשר שאר 13 אותיות הריבוע (צורת ה"השראה" שבתוך הריבוע הנ"ל, ודוק) = 910 = 5 פעמיםיעקב, שאמר לבניו (בירידתם לשבור בר מיוסף) "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש וגו'", ופירש"י: "'ואל שדי'. שדי בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו ליתן, יתן לכם רחמים, זהו פשוטו. ומדרשו: מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי – צרת לבן צרת עשו צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון צרת בנימין". יעקב אבינו הוא עמוד התורה, תורת משה – "משה מלגו ויעקב מלבר" (דעת משה היא נשמת תפארת ישראל-יעקב) ובהתפללו לאל שדי (= משה; "וארא אל אברהם וגו' באל שדי [ושמי הוי' לא נודעתי להם]") הוא ממשיך את סוד ה החסדים שבדעת (שכללותם סוד "חסד לאברהם") עד ספירת היסוד (יוסף בנו, סוד "אלה תולדות יעקב יוסף", "גופא ובריתא חשבינן חד") על מנת למסרם למלכות כנ"ל.

כאשר נבנה סדרה ריבועית מערכי האות האמצעית (100), המקיף הקרוב (602) והמקיף הרחוק (1778), ונמשיך לחשב את ערכם של שני האברים הבאים (3628 ו-6152), אזי נגלה שהערך הממוצע של חמשת האברים הראשונים של הסדרה – כנגד חמשה חומשי תורה = 2452 = 4 פעמים 613 (= הוי' אלהי ישראל = משה רבינו), כנגד כללות תריג מצות התורה. הערך הממוצע של שמות חמשת החומשים עצמם = 2 פעמים רמח (במדבר) כנ"ל, ואילו הערך הממוצע של חמשת אברי הסדרה הנ"ל = 4 (2 בריבוע) פעמים תריג – רמח מצות עשה ו-שסה מצות לא תעשה, הכל בכלל שמות חמשה חומשי תורה, ודוק.

ה.

 והנה, במדבר במילוי: בית מם דלת בית ריש = 1848, מספר חשוב ביותר בתורה.

בכל תפילין (של יד ושל ראש) יש אהיה אזכרות של שם הוי' ב"ה. בשני התפילין יחד יש אם כן "אהיה אשר אהיה" – מב (אשר, אותיות ראש, במספר סדורי) שמות הוי' (שם מבבקבלה הוא השם הקדוש בו ברא ה' את העולם). מב פעמים הוי' = 1092 = 6 פעמים יעקב = 7 פעמים יוסף. המילוי הפשוט של שם הוי' ב"ה: יוד הא וו הא = מד. מב פעמים מד = 1848, מילוי במדבר כנ"ל. 1848 = 1092 ועוד 756 = חשמל חשמל, היהלום של זך.

שמות שלש הרגלים (שלש רגלים = בראשית = שלשה דברים יחד כנ"ל, כללות כל התורה כולה; אמצעי תבות שלש רגלים = חכמה, אמצעי תבות בראשית = 7 פעמים חכמה, "כלם בחכמה עשית" – "בראשית" ת"י "בחוכמא"; במילוי: שין למל שין ריש גימל למד יוד מם בית ריש אלף שין יוד תו = 3380 = 5 פעמים 26, הוי', בריבוע, 10 פעמים הוי' פעמים אחד):חג המצות חג השבעות חג הסכות = 1848 (= 6 פעמים 308, 7 פעמים 44 הנ"ל, ממוצע כל תבה).

שירת הים חותמת "הוי' ימלך לעלם ועד" = שלום = לנצח נצחים (כמו שנאמר במלך המשיח "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ"), כאשר שם הוי' שבפסוק הוא שם הוי' המשיח(מבין 1820 שמות הוי' שבתורה) מתחילת התורה. בתפלה מוסיפים "הוי' מלך הוי' מלך הוי'ימלך [= משיח] לעלם ועד [= צדקנו]". והנה, פלא, במילוי: יוד הא וו הא מם למד כף יוד הא וו הא מם למד כף יוד הא וו הא יוד מם למד כף למד עין למד מם וו עין דלת (יש כאן 29 אותיות השרש ו-41 אותיות חלק המילוי: 29 בריבוע הוא הנקודה האמצעית של 41 בריבוע, יחד יש 70 אותיות המילוי כנגד 70 פנים לתורה וביחד עם 29 אותיות השרש = 99, וכידוע בסוד שתי הבריתות שכרת ה' עם אברהם אבינו, ברית בין הבתרים בגיל 70 וברית מילה בגיל 99, שני המספרים שריבועיהם מתקרבים ביותר, בהפרש של 1 בלבד [מדויק אי אפשר כנודע מפני טבע השרש של 2], ליחס של "שלם וחצי", ושביחד = 169 = אחד ["אחד היה אברהם", אברהם = במדבר] בריבוע, וד"ל) = 1848 = מב פעמים מד (מילוי הוי') כנ"ל! [עיקר הרמזים הנ"ל הם מר' יעקב אוירבך ז"ל.]

סופי התבות של מילוי במדבר הנ"ל – בית מם דלת בית ריש = 1540 = מד (מילוי הוי' הנ"ל) פעמים 35 (יהודי) = 55 במשולש = 20 במשולש של שלשה ממדים = ישראל (כאשר ה-א = 1000), סוד מספר יסודי השרשים של שלש אותיות בלשון הקדוש (לפי החשבון של 22 פעמים 21 פעמים 20 חלקי 3 פעמים 2 פעמים 1, כנודע). והוא סוד 70 פנים לכל אחת מ-22 אותיות התורה. ראשי ואמצעי התבות של מילוי במדבר: בית מם דלת בית ריש = 308 = 7 פעמים מד, חמישית 1540 (= 5 פעמים 308 = 35 פעמים מד כנ"ל).

במדבר במילוי המילוי (וכידוע בכתבי האריז"ל שלגבי כל תבה או שם קדוש יש להתבונן בשלשה ערכים, הפשוט המילוי ומילוי המילוי, כנגד ג"ר, וד"ל): בית יוד תו מם מם דלת למד תו בית יוד תו ריש יוד שין = 3640 = 2 פעמים 1820 (מספר שמות הוי' בחמשה חומשי תורה כנ"ל) = 20 פעמים יעקב וכו'. ערכי המילוי ומילוי המילוי יחד: 1848 ועוד 3640 = 5488 = 7 פעמים 784 = 28 (כח) בריבוע! ביחד עם הפשוט (248) = 5736 = 2 פעמים 2868 =כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות ("עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה") = "עשרת הדברים" במילוי: עין שין איש תו הא דלת בית ריש יוד מם! והוא עולה 6 פעמים 956. אבל, ראה זה פלא, 956 = במדבר במספר קדמי! נמצא שביחד עם המספר הקדמי, הכל עולה 7 פעמים במדבר במספר קדמי!

מכל הנ"ל מתגלה כמה כללי הוא חומש במדבר (שקוראים תמיד לפני חג השבעות, כהכנה ל"זמן מתן תורתנו", תורה שניתנה במדבר [מסבר סיני, וכמו שכתוב כאן: "וידבר הוי' אל משה במדבר סיני…"], למי שעושה את עצמו הפקר ואין כמדבר, שמפקיר את כל כולו לה' יתברך, כמבואר בשיעורי תניא של הימים האלה).

ו.

והנה, בארבעת החומשים הראשונים – בראשית שמות ויקרא במדבר – שם החומש מופיע בדיוק כמו שנוהגים לכנותו בתחילת החומש. מה שאין כן לגבי שם החומש האחרון – דברים – שבפסוק נאמר "אלה הדברים וגו'", ואילו כשקוראים את החומש בשם נוהגים להשמיט את אות ה-ה של "הדברים" ולכנותו רק "דברים" (ויש בכך רמז למה שמבואר בחסידות שחומש דברים הוא השרש של התורה שבעל פה בתורה שבכתב, בסוד אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן – "גורעין ומוסיפים ודורשים", סוד הנסירה כנודע: בתחילת החומש ה-ה גורעים את אות ה-ה, "אתא קלילא דלית בה מששא", מ"הדברים" ומוסיפים אותה ל"משה" [התבה ה-ה בחומש] בסוד "שכינה [אות ה, שרש ה מוצאות הפה של עולם הדבור] מדברת מתוך גרונו של משה", וד"ל).

אם נחשב את שמות חמשה חומשי תורה בדיוק כמו שהם כתובים בתורה: בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 2485 = 70 במשולש (סוד 70 פנים לתורה, "סוד הוי' ליראיו", "נכנס יין יצא סוד" – "נכנס יין יצא סוד" ראשי תבות סיני, תורה מסיני – "יינה של תורה")!

במספר סדורי, בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 289 = טוב בריבוע כללי, "אין טובאלא תורה" = "ברא אלהים" כנודע.

במספר קטן, בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 73 (מספר "מגן דוד") = חכמה, "אורייתא מחכמה נפקת".

במספר קטן מספרי, בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 28 = 7 במשולש. נמצא שהצטמצמו עד כה מ-70 במשולש ל-7 במשולש!

28 שוב מצטמצם ל-10 ובסוף ל-1. כל דרגות הצמצום: 2485 289 73 28 10 1 = 2886 = 111 פעמים 26, פלא פעמים הוי' ב"ה.

ה' ברא את העולם ("ברא אלהים") בחכמה ("כלם בחכמה עשית", "בראשית" ת"י "בחוכמא"). חכמה אותיות כח מה (חתך הזהב של חכמה). רש"י פותח את פירושו לתורה מהפסוק "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". ספירת החכמה רמוזה באות ה-י של שם הוי' ב"ה. בספירת החכמה דווקא מתגלה "אחד האמת" (כמבואר בתניא פל"ה בשם הרב המגיד).

יש כאן 26 אותיות: י אותיות של בראשית שמות, ה אותיות של ויקרא, ה אותיות של במדבר, ו אותיות של הדברים – יההו, סוד הצירוף השני של שם הוי' ב"ה, כנגד חדש אייר, היוצא מהפסוק "[כי אם בזאת] יתהלל המתהלל השכל וידע [אותי]", הצירוף של תפילין של רבינו תם, מוחין דאבא, חכמה – "אורייתא מחכמה נפקת" כנ"ל ("יתהלל המתהלל השכל וידע" = 1430 = 55 פעמים 26, הכל פעמים הוי' ב"ה וכו', סוד "הוי' בחכמה וגו'", ר"ת הוי' ועוד שבת שבת [סוד הגאולה], וד"ל).

הציור של 26 (האותיות של שמות חמשה חומשי תורה כפי שהם כתובים בתורה) הוא משולש של 4 (10, ה-י של שם הוי' ב"ה) על גבי הריבוע של 4 (16, ה-הוה של הוי' ב"ה):

ב

ר   א

ש   י   ת

ש   מ   ו   ת

ו   י   ק   ר

א   ב   מ   ד

ב   ר   ה   ד

ב   ר   י   ם

ה הפנות של הציור הנ"ל: ב ש ת ב ם = 744 = 3 פעמים 248 = במדבר (אברהם וכו')! שאראהיה האותיות = 1741 = 30 (ל, "מגדל הפורח באויר") ב"השראה".

שלוש השורות שבהן מופיעות ה הפנות הנ"ל: ב שמות ברים = 1000 (10 בחזקת 3). שאר ההשורות (17 האותיות) = 1485 = 54 במשולש (נמצא שסכום כל המספרים מ-55 ל-70 = 1000).

הערך הממוצע של שמות חמשה חומשי תורה לפי זה – החמישית של 2485 – הוא 497 = 7 פעמים 71 ("וחי בהם"). והנה, כאשר נחשב את שמות החומשים בדילוג: בראשית ויקרא הדברים = 1491 = 3 פעמים 497 (הערך הממוצע של שמות שלשת החומשים), ואילו שמות במדבר = 994 = 2 פעמים 497 (הערך הממוצע של שמות שני החומשים)!

ראשי התבות של שמות החומשים: ב ש ו ב ה (היוצרים, לפי הסדר, תבה שמופיעה פעם אחת בלבד בכל התנ"ך: "כי כה אמר א-דני הוי' קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם"; "בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם" = 3150 = 10 פעמים "בשובה"! ראשי התבות: ב ו ת ב ו ת ג = 819 = אחדותפשוטה [ה"פירמידה" של 13, אחד] = ימות המשיח = דוד מלך ישראל חי וקים וכו', כאשר שאר האותיות = 2331 = 63 פעמים 37 – שם סג פעמים חלק המילוי של שם סג, כמבואר בכתבי האריז"ל) = 315 = 9 פעמים 35 (= 5 פעמים סג = 7 פעמים מה). שאר אותיות שמות החומשים = 2170 = 62 פעמים 35 (לא פעמים כן, "לא כן עבדי משה", כמבואר סודו במ"א). נמצא שהיחס בין ראשי התבות לשאר האותיות הוא ט (ר"ת טוב): טוב מאד – "אין טוב אלא תורה".

ז.

נחזור לפירוש רש"י על הפסוק הראשון של פרשתנו: "'וידבר… במדבר סיני… באחד לחדש'. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם".

כשנעיין בפירוש רש"י על התורה נראה שבתחילת כל חומש רומז רש"י לחיבתם, חשיבותם וכבודם של ישראל:

בתחילת חומש בראשית מפרש רש"י: "'בראשית'. אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח ב'בראשית'? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. 'בראשית ברא'. אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו'".

בתחילת חומש שמות מפרש רש"י: "'ואלה שמות בני ישראל'. אע"פ שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר 'המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא'".

בתחילת חומש ויקרא מפרש רש"י: "'ויקרא אל משה'. לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר 'וקרא זה אל זה', אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנאמר 'ויקר אלהים אל בלעם'".

פירוש רש"י לתחילת חומש במדבר הבאנו לעיל.

בתחילת חומש דברים מפרש רש"י: "'אלה הדברים'. לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל".

ידוע ש-ה חומשי תורה הם כנגד ה פרצופי האצילות העליונה (לאחר הצמצום הראשון, וכן לפני הצמצום הראשון, בסוד "אדם דאצילות", וד"ל), שהם כנגד נרנח"י: בראשית – כתר עליון (הכולל פנימיות וחיצוניות, עתיק יומין ואריך אנפין), יחידה; שמות – אבא (חכמה), חיה; ויקרא – אמא (בינה), נשמה; במדבר – זעיר אנפין (מדות הלב), רוח; דברים – נוקביה דזעיר אנפין (מלכות), נפש.

הנקודה הפנימית (תכלית הכוונה) של כל פרצוף ופרצוף מהפרצופים העליונים היא ישראל, עם קרובו (עַם גם מלשון עִם, ביחד ובדבקות כאחד ממש):

בתחילת חומש בראשית מתגלה שה' חפץ בישראל, "ארץ חפץ" (= ענג רצון = 469, מספר התבות של ז ימי בראשית = ז פעמים זין, מספר ה"שבת" ה-13) של ה', ורוצה לתת להם את ארץ ישראל, צבי (לשון רצון ותענוג) כל הארצות. וגם בשביל ישראל ה' ברא את העולם, שהרי תכלית הכוונה של בריאת העולם הוא כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, והוא על ידי עם ישראל דווקא – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

בתחילת חומש שמות מתגלה שה' מוציא ומכניס את ישראל במספר ובשם (כשם שמוציא ומכניס את הכוכבים, כו כב, סוד אור אבא), סוד חכמת הגלגול כנודע, מצד מוחין דאבא, שהוא בסוד "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". מחשבה זו היא מחשבת החכמה, בסוד "מחשבה ויובלא תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין".

בתחילת חומש ויקרא ה' קורא למשה, ששקול כנגד כל ישראל, בלשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו. "משה זכה לבינה", מקור הנבואה (נבואת משה ב"אספקלריא המאירה"), סוד העולם הבא.

בתחילת חומש במדבר מתגלה שה' אוהב ומונה את ישראל בכל מצב ומצב – כיוצאים מ-מטשערי טומאת מצרים, כשחוטאים בעגל, כשבא להשרות שכינה ביניהם. היינו חבת ישראל בעיני המקום ב"ה בכל קצה וקצה של מציאותם בעלמא דין (שעל כן חומש במדבר הוא החומש ה"מעניין" ביותר, מלא ענינים וסיפורים שונים ומשונים כנ"ל, הוא המציאות של ישראל בפועל ממש, נשמות בגופים הנתונות למלחמת היצרים – "ז"א בעתיקא [ובפנימיות עתיקא] אחיד ותליא", בתענוג העליון הממתגלה בסוד "נורא עלילה על בני אדם", וד"ל; וכן, מבין "ארבעה צריכים להודות" הראשון הוא הולכי מדבריות, עם כל הפירושים שבזה, בחינת חומש במדבר, תכלית כל מדות הלב היא מדת ההוד, מדת ההודיה להשי"ת תמיד).

בתחילת חומש דברים מתגלה שגם בשעה שה' מוכיח את ישראל (על ידי משה רבינו ע"ה, אוהב ישראל באמת) הוא דואג מאד להתיחס להם בדרך כבוד (להסתיר ככל האפשר את המקומות שחטאו בהם). הרי כל ישראל מלכים ובני מלכים הם, סוד פרצוף המלכות, נוקביה דזעיר