ספר דברים

הבושה שיש בעבודת יום הכיפורים על המעשים הלא טובים שעשינו במשך השנה היא גדולה יותר מאשר בשאר הקרבנות. הבושה הזו משנה את סדר העבודה, ועומדת

איך אנחנו מבקשים בראש השנה וביום הכיפורים על צרכינו הגשמיים? האם אנחנו חושבים רק על עצמנו, או שזה חלק מהמלכת ה'? ואיך זה קשור לפרשת

עלינו לשים לב שאין שום דבר בעולם שיכול לרוות את הנפש שלנו, חוץ מהנוכחות של ה', ומצד עצמינו אנחנו תמיד צמאים, ורק ה' הוא הרוויה

אף על פי שפרשתינו היא פרשת הברכה והקללה, בפועל יש בה הרבה יותר קללות מאשר ברכות. למה? על זאת ועוד במאמר שלפנינו. >>לגרסת הדפסה לחצו

חכמינו אומרים ש"בן סורר ומורה לא היה ולא נברא". אם כן, למה הפרשה הזו נכתבה בתורה, ומה עלינו ללמוד ממנה? על זאת ועוד במאמר שלפנינו.

אף על פי שמלך ושופט שונים זה מזה, ראש השנה הוא גם יום ההמלכה של ה' וגם יום הדין. מה אנחנו מתכוונים כשאנחנו ממליכים את

בכניסה לארץ עם ישראל הולך קודם כל לשכם. איך הכניסה לארץ באה לידי ביטוי יומיומי גם בחיים שלנו היום? ואיך עוברים משכם ל"מקום אשר יבחר

ה' לא רוצה שנעסוק רק במקומות הטובים שבנו, אלא רוצה שנעסוק גם במקומות הלא טובים שבנו, ונרגיש שאנחנו לא רוצים בהם, וזה נקרא שהמלך נמצא

כאשר ילד רואה את אביו מראה פנים קשוחות, זה לא נראה לו סותר לכך שאביו אוהב אותו ורוצה בטובתו. כך גם כאשר אנו רואים את

לעמון ומואב ה' נתן את הארץ פעם אחת, ולא ממשיך לתת להם אותה כל הזמן. לכן כאשר כובשים מהם את הארץ היא כבר לא שלהם.