ספר בראשית

בתוך בגדי הכהונה יש דברים שמסמלים את המאמץ והעבודה שלנו להתקרב לה', ודברים שמסמלים את ההתקרבות של ה' אלינו. המפגש בין עם ישראל וה' נקרא

הקשר עם ה' הוא גם נצחי ולא משתנה וגם מתחדש כל הזמן. לכן 'צריך' להכניס את הלוחות לארון גם לפני ששמים את הכפורת, וגם אחרי

בפרשת יתרו ה' מופיע בקולות וברקים וענן כבד על ההר, אבל בפרשת משפטים ה' מופיע בתוכנו על ידי התעניינות בכל פרט ופרט במציאות ובחיים שלנו.

על ידי מצוות כיבוד הורים האדם יכול לחוש שהמציאות העכשווית שלו רצויה על ידי ההורים ועל ידי ה', וכך יתקיים בו "כבד את אביך ואת

ילדים מתלוננים אצל ההורים שלהם, שהרי אחרת, איפה הם יתלוננו?… לא רק ילדים, גם מבוגרים מרגישים בנוח להתלונן דווקא אצל הוריהם. האם זה דבר טוב

בפרשתנו מודגש במיוחד היחס לבנים: משה אומר לפרעה שנלך לעבוד את ה' "בבנינו ובבנותינו", קרבן הפסח צריך להיות "לחק לך ולבניך", ובסוף הפרשה אנחנו מצווים על

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב". בפרשת שמות ה' הזכיר בדבריו אל משה הרבה פעמים את האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. כשמתחילה פרשת וארא

האמונה בה' קשורה בקשר הדוק לתקשורת של האדם עם הוריו. איך מעמד הסנה קשור למצוות כבד את אביך ואת אמך? על זאת ועוד במאמר שלפנינו.

לכאורה היה ראוי שכאשר אב יהודי מברך את בנו, הוא יברך אותו שיהיה כמו אברהם יצחק ויעקב. אבל יעקב אבינו אומר לא לעשות כך: הוא מברך

על פגישת יוסף ויהודה דורשים חכמינו את הפסוק "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו". גם יוסף וגם יהודה הם מלכים, וכיוון שה' מתגלה בכל אחד