האם ה' רוצה שנרגיש את הנחת רוח שיש לו מעבודת ה' שלנו?
כיצד הוא רוצה שנרגיש את הנחת שלו, וכיצד הוא ממש לא רוצה?
הסבר פנימי על חטאם של נדב ואביהוא, שמלמד אותנו כיצד אמור להיראות הקשר שלנו עם ה'.
Photo by Joshua Newton on Unsplash
הפרשה שלנו, פרשת שמיני, הייתה אמורה להיות 'השפיץ של השפיץ'. אחרי שבני ישראל יוצאים ממצרים, מקבלים את התורה ובונים משכן – כעת הגיע הרגע בו מגיעה השכינה לשרות בתוכנו וה' בא להיות איתנו. אך למרבה הצער, איכשהו הגענו למצב שאנו יוצאים מהפרשה בפנים מבוישות, עם הסיפור של מות נדב ואביהוא.
ותצא אש מלפני ה'
בפרשה פעמיים יוצאת אש מהשמיים: בפעם הראשונה זוהי אש טובה של גילוי שכינה, "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם"; אבל אחר כך מגיעה אש של כעס על נדב ואביהוא, "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'".
האש הראשונה היא תוצאה מכך שעם ישראל רצה מאוד בגילוי של ה', ועשה הכנה רבה כדי שה' יתגלה אליו ותהיה הרבה התלהבות (אש) דקדושה; ואילו האש השנייה באה לאחר שנדב ואביהוא הקריבו אש שה' לא ציווה אותם, אש שהתורה קוראת לה – "אֵשׁ זָרָה".
גם בעבודת ה' שלנו, כאשר אנחנו רוצים להיפגש עם ה' עלינו לשים לב לכך שיש שני סוגים של אש – אחת של קרבה לה', כשאדם נמצא בהתלהבות של קדושה ומאד נהנה מכך, אך עלינו לשים לב שמאד מהר עלולה להגיע האש השנייה, 'אש זרה' שמכלה את כל עבודת ה' שלנו.
להרגיש את הנחת רוח
ננסה להתבונן מדוע נדב ואביהוא החליטו דווקא להקטיר קטורת, ומפני מה עשו זאת ללא ציווי של ה':
משמעותו של מזבח הקטורת הוא עבודת ה"רֵיחַ נִיחוֹחַ" לה' – הנחת רוח שיש לה' ממנו. משל למה הדבר דומה? לילד שלומד חומש, ולבסוף עושה 'סיום', וההורים רוצים שהילד יכין את עצמו לסיום. יש את הלימוד השגרתי שהילד לומד כל הזמן, ויש את שלש השורות האחרונות של החומש שהילד לומד יותר טוב ממה שלמד את שאר החומש כדי שהוא יוכל להגיד אותם ב'סיום' בצורה בהירה לפני כל האורחים ובכך להראות לכולם את ה'נחת רוח' שיש להורים ולאורחים מכך שעוד אדם נכנס לעולם הלימוד.
אם מבחינים טוב, מצד הילד לימוד שלוש השורות האחרונות זו עוד עבודה, עליו לשנן את הקטע האחרון היטב, ולעמוד אחר כך ולהגיד אותו בפני כולם. אבל מצד ההורים להיפך, כל הדחיפה שלהם עד עכשיו הייתה כדי שיעבוד וישקיע, ואילו עכשיו הם דוחפים אותו ללמוד את השורות האחרונות כדי שיעשה את הסיום והם יוכלו להראות לו את הנחת שיש להם מכך שהוא למד והשקיע.
כך ה'סיום' הוא מזבח הקטורת, על ידו ה' רוצה להראות לנו את הנחת רוח שאנו עושים לו בעבודת ה' שלנו.
נחזור רגע למשל, ונתבונן בעוד נקודה:
כאשר ההורים מדברים עם הילד בהתחלה הם אומרים לו שילמד חומש, ורק לאחר מכן הם אומרים לו שאת הסוף ילמד טוב בשביל הסיום. לכן הציווי על מזבח הקטורת לא מופיע יחד עם הציווי על כל כלי המשכן אלא רק בסוף פרשת תצווה, לאחר הציווי על בגדי הכהונה והעבודה במשכן. ה' רוצה שאחרי כל העבודה נעשה משהו שיגרום לכך שהוא יוכל להראות לנו את הנחת רוח שיש לו ממה שעשינו.
אל תבקש להרגיש בעצמך!
כעת קורה כאן משהו מעניין:
עם ישראל באמת מקריב את הקורבנות, ועושה כל מה שצריך בשביל שתשרה השכינה, אך אז באים נדב ואביהוא ואומרים שהם לא מסתפקים בהקרבת הקרבנות, אלא הם רוצים שה' ייראה להם את הנחת רוח שיש לו מהקרבתם.
נתבונן במעשה של נדב ואביהוא לפי המשל שהבאנו קודם: לפני שהקטירו את הקטורת, הרגישו נדב ואביהוא כמו ילד שסיים ללמוד חומש וההורים אומרים לו שהם מאד שמחים שהוא למד, אבל הם לא אומרים לו לעשות סיום. כלומר ההורים לא מבטאים שהם רוצים שהילד ירגיש את הנחת רוח שיש להם ממנו, הם לא נותנים לילד את ההרגשה שעכשיו הם נהנים ממנו.
הבעיה בהקטרת הקטורת של נדב ואביהוא נבעה מכך שהם דרשו בעצמם שה' ייראה להם שהוא נהנה מהם. הקטורת הקדושה היא כאשר ה' אומר לנו שיש לו הנאה מאתנו, כאשר הוא מצווה אותנו כמו ילד שמצוּוה ע"י ההורים שלו לעשות סיום. אבל אם הילד דורש מההורים שהוא רוצה שיעשו סיום כדי שהם ייראו לו כמה הם נהנים ממנו זו בעיה. כאשר נדב ואביהוא מקריבים את הקטורת הקרבה זו נחשבת 'אש זרה' כי הבקשה לקטורת צריכה לבא מה' ולא ממישהו זר.
אם מתבוננים היטב מגלים משהו מיוחד, שכבר כאשר ה' מצווה על עשיית מזבח הקטורת (בסוף פרשת תצווה) הוא מבטא את היחס המתאים שהוא רוצה שיהיה לנו אליו: "לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו". בפסוקים הללו ה' בעצם אומר לנו – נכון, אתם בונים משכן, ובסוף מעשה המשכן יש גם את מזבח הקטורת. אבל תיזהרו, אני רוצה שתרגישו שאני נהנה מכם אבל אני לא רוצה שתבקשו להרגיש את זה. ואם אתם מרגישים שיש לכם קצת 'אינטרס', לשם כך נועדה חטאת הכיפורים לכפר עליכם שלא תרגישו שאתם רוצים לקחת את ה'נחת רוח' בעצמכם.
שנזכה שה' ייהנה מעבודת ה' שלנו ולא תהיה בה 'אש זרה'…
שבת שלום !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'