הכהן הגדול משקף את האהבה של ה' אלינו והמלך יוצר מציאות מתוקנת.
לכן הכהן הגדול מכפר על רוצח בשגגה, והמלך על רוצח במזיד
על זאת ועוד במאמר שלפנינו. לגרסת הדפסה לחצו כאן.
הכהן הגדול משקף את אהבת ה' אלינו
עניינו של הכהן הגדול הוא להרבות שלום ואהבה בין הבריות. הכהן הגדול משדר רגישות לחיים של השני ולצרכים של השני, וכיוון שהרוצח בשגגה שכח והתעלם מהרגישות הזו, הכהן הגדול מכפר עליו. כיצד הכהן הגדול מכפר עליו?
בזכות אהרון הכהן, שיום פטירתו הוא בר"ח מנחם אב שבא אלינו לטובה (והוא יום הפטירה היחיד שכתוב בתורה), היו לבני ישראל במדבר ענני כבוד. ענני הכבוד אוספים ו'מחבקים' את כל ישראל יחד, ובכך הופכים אותם להיות מעין משפחה אחת. ענני הכבוד הם כמו סוכה, שעליה אומרים חכמינו "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת", כלומר הם אוספים את כל ישראל להיות יחד. כך אהרון הכהן, ש'הביא' את ענני הכבוד, דאג להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ולכן בכו אותו כל ישראל, מה שלא כתוב אפילו על משה רבינו.
אבל באמת ענני הכבוד לא רק אוספים את כל ישראל בתוכם, אלא הם קודם כל ובעיקר משדרים את האהבה וה'חיבוק' שה' מחבק את עם ישראל (ולכן גם על הסוכה נדרש שהיא כמו חיבוק של ה' אותנו). כלומר האהבה של אהרון הכהן לכל יהודי נוצרת מהאהבה של ה' לכל יהודי ומשקפת אותה. ה' אוהב כל יהודי, ורוצה מאוד שהוא יחיה, ולכן גם אהרון אוהב כל יהודי, ורוצה שכל יהודי יאהב את חברו ויהיה רגיש לחיים שלו ולצרכים שלו.
שיא עבודתו של הכהן הגדול היא כניסתו לקודש הקודשים ביום כפור. בקודש הקודשים נמצאים הכרובים שמבטאים את האהבה של ה' לעם ישראל. כלומר עבודתו של הכהן הגדול באה לשקף את האהבה של ה' אלינו.
להיות 'שקוף'
בשביל שהאהבה של הכהן הגדול תשקף את האהבה של ה' אלינו, על הכהן הגדול להיות 'שקוף'. כלומר עליו לשים לב לכך שכל האהבה שלו היא שיקוף של האהבה של ה', וממילא כשם שה' אוהב אותו, כך הוא אוהב את ה'. המים הם שקופים, ולכן הם משל טוב לאהבה הדדית, כמו שכתוב "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
אם האדם הוא אטום, כמו מים עכורים, לא משתקפת בתוכו האהבה של ה' אליו. ה' אוהב אותו, כמובן, אבל האדם לא שם לב לכך, וממילא הוא לא אוהב את ה' בחזרה, וגם בהתנהגות שלו לסביבתו לא משתקפת האהבה של ה'. לכן הוא לא רגיש מספיק לצרכים של השני ולחיים של השני, וזה עלול אפילו להגיע לרצח בשגגה.
כיוון שעל הכהן הגדול להיות שקוף, הוא לא נטמא אפילו לאביו ואמו. טומאת מת משמעותה שהאדם חש שהוא מקבל את חייו מהמציאות הגשמית ולא מה', ובמוות המציאות הגשמית נחסרת. כאשר האדם תופס את החיים שלו כמתהווים מהמציאות הגשמית ולא מה', זה נקרא שהוא לא 'שקוף' אלא 'אטום'. הוא תופס את עצמו כנפרד, והוא לא מספיק מודע לכך שה' אוהב אותו ואת כל היהודים ואת כל העולם, ולכן הוא לא מספיק מייקר את החיים. לעומת זאת הכהן הגדול הוא 'שקוף', והוא משדר שכל החיים שלו מגיעים מה', ולא מהמציאות, ולכן הוא לא נטמא אפילו לאביו ולאמו. כלומר הוא מרגיש שמה שההורים שלו הולידו אותו זה לא חלק מהטבע של המציאות, אלא חלק מהאהבה של ה' אליו, ולכן אפילו לאביו ולאמו הוא לא נטמא.
במיתתו של הכהן הגדול בא לידי ביטוי הכי חזק שהוא 'שקוף'. שהוא לא רוצה את החיים בפני עצמם, אלא רוצה להימשך אחר ה' שהוא החיים האמיתייים, כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". לכן אהרון הכהן נפטר ב'מיתת נשיקה' שעליה אומרים חכמינו שהיא כמו שערה שנמשכת מתוך חלב. כלומר הנשמה של אהרון הכהן נמשכת אחרי ה', ולא אחרי הגוף והמציאות הגשמית, כיוון שה' הוא החיים האמיתיים, וזה נקרא 'מיתת נשיקה'. לכן מיתתו של הכהן הגדול מכפרת על הרוצח בשגגה.
מלך במשפט יעמיד ארץ
לעומת רצח בשגגה, רצח במזיד מיתתו של הכהן הגדול לא יכולה לכפר. רוצח בשגגה 'שוכח' כמה ה' רוצה את החיים, ומיתתו של הכהן הגדול מזכירה זאת. אבל רוצח במזיד יוצר מוות בצורה פעילה. הוא לא שוכח שהחיים יקרים בעיני ה', אלא רוצה שלא יהיו חיים. התיקון שלו זה לומר שלא רוצים את הרצון הזה. לא רוצים שיהיה רצון שלא יהיו חיים.
מיתתו של הכהן הגדול מושכת אותו כלפי מעלה. אבל מיתתו של הרוצח במזיד מושכת אותו כלפי מטה, אל האדמה "ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו". האדמה מצמיחה חיים, וממנה יצאו הצמחים ובעלי החיים והאדם. לרוצח במזיד אומרים שייטמן באדמה, וממנה יצמחו חיים חדשים. במיתתו של הרוצח במזיד לא נמשכים כלפי מעלה, כמו במיתתו של הכהן הגדול, אלא להיפך, מדגישים עד כמה ה' יורד למטה ויוצר את המציאות.
לכן מי שמתקן בעיקר את הרוצח במזיד הוא לא הכהן הגדול אלא המלך. המלך יוצר מציאות מתוקנת שמאפשרת לחיים לצמוח ולהתקיים, ומשקפת את רצון ה' ליצור חיים מהאדמה, ולכן חלק מתפקידו של המלך הוא להרוג רוצחים, אפילו כאשר הם לא חוייבו מיתת בית דין, כפי שאומר הרמב"ם: "וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת בית דין, אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו" (הלכות רוצח ב,ד).
על שפת הכניסה לארץ התורה מלמדת אותנו לבנות חיים ציבוריים.
בשביל שלא יהיו רוצחים בשגגה, ועניינים של חוסר רגישות זה כלפי זה,
עלינו להידבק בצדיקים שמשקפים את אהבתו של ה' אלינו;
בשביל שלא יהיו רוצחים ועניינים של הריסת המציאות במזיד, עלינו להידבק בצדיקים שממשיכים למטה את הרצון של ה' ליצור מציאות מתוקנת.
שבת שלום
בית 'עוד יוסף חי'
