על זאת ועוד במאמר שלפנינו.
'תורה חדשה מאתי תצא'. תחת הציטוט המקור ממנו שואבת החסידות את האמונה בגילוי תורה חדשה לעתיד לבוא. היכן מופיע הביטוי הזה?
'סליחה, מה ההכשר של שור הבר?'
אם עושים חיפוש של הביטוי 'תורה חדשה' בתנ"ך, לא מוצאים תוצאות. הביטוי הקרוב ביותר לכך הוא בספר ישעיה, בו מובא הפסוק הבא: "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ". ה' אומר לעם ישראל שתורתו תצא לכל העמים ותהפוך למרגוע נפשי לאנושות. התורה המדוברת כאן היא כמובן התורה המוכרת והנצחית שניתנה בסיני.
אכן, הביטוי 'תורה חדשה מאתי תצא' אינו פסוק בנביא אלא דרשת חז"ל במדרש על אותו פסוק שהזכרנו, בבואם לתאר את ההצגה (ה'קניגין') המופלאה שתהיה לעתיד לבוא: "אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא..". בהצגה זו יהרגו הלויתן ושור-הבר אחד את השני. "בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ". את בשר השור יאכלו הצדיקים בסעודה הגדולה שיערוך אז הקדוש ברוך הוא.
לאחר תיאור זה שואלים חז"ל – כיצד נאכל מבשר השור, הרי הוא לא נשחט כדין?! על כך באה התשובה: "אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵצֵא, חִדּוּשׁ תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא." כלומר, חז"ל דורשים את הפסוק, ומסבירים שלעתיד לבוא ה' יתן תורה חדשה.
אם כן, אין זו המצאה של החסידות, חז"ל כבר מלמדים עליה. אולם סוף סוף, כיצד מאמר חז"ל זה מסתדר עם האמונה בנצחיות התורה? כדי לענות, נצטרך להבין מהי אותה 'תורה חדשה'.
הברית החדשה.
אמנם אין בתנ"ך את הביטוי 'תורה חדשה', אך ישנו ביטוי מעניין ודומה, לחלקנו אולי הוא ישמע בהקשר שלילי במיוחד. זהו הביטוי 'ברית חדשה'. הקשר שלו אלינו, מעבר לכך שערכו המספרי כמעט זהה לביטוי 'תורה חדשה', הוא בכך שאותה ברית כוללת בתוכה תיאורים על תורה פלאית. ה' אומר שאת הברית הישנה עם ישראל הפר, ולפיכך הברית החדשה לא תהיה כמוה. כיצד תיראה הברית החדשה? "נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה".
לעתיד לבוא תתגלה תורה חדשה, כזו שלא תהיה חיצונית לנו. התורה שאנו מכירים ניתנה לנו מן השמים, אולם התורה שתתגלה בעת בה יכרות עימנו ה' ברית חדשה – תצמח מתוך ליבנו. כל כך נזדהה איתה ומשום כך לא יעלה בדעתנו להפר ולעזוב אותה.
זו לא תהיה תורה חדשה במובן של החלפת התורה המוכרת לאחרת. התורה אכן 'לא תהא מוחלפת'. מדובר על ביטוי חדש של התורה, כזה שעוד לא היה בעולם. הביטוי הנוכחי של התורה הוא תיקון העולם. בביטוי החדש, התורה תספר שהעולם בעצמו הוא חלק מה'.
התורה היא ביטוי של ה' אלינו. אנו נבראים מוגבלים, חיים בתוך גוף ועולם מושגים גשמי. בתודעה שלנו העולם קיים לעצמו, וה' מגיע מחוץ לו. כדי שנוכל להכיל את הביטוי הזה, 'תורגמה' התורה למושגים אנושיים. כך התורה מדברת על מצרים וארץ ישראל, על תפילין, מזוזה, שחיטה וסוכה. רק כך אנו מסוגלים להכיל את האור של התורה. אך לעתיד לבוא התודעה שלנו תשתנה. במקום לחשוב שהמציאות קיימת לעצמה, נבין איך היא לגמרי חלק מה'. אז, נוכל לקבל תורה כזו שמספרת איך ה' ואנחנו וכל המציאות מאוחדים לגמרי. תורה כזו שמכניסה אותנו אל 'עולמו הפנימי' של ה'.
ומה הקשר אלינו?
לכאורה, התורה החדשה שייכת למשיח, למציאות שתהיה לעתיד לבוא. איך היא רלוונטית לגבינו?
תחילה, עלינו להאמין בכך. זהו העיקר הראשון מתשעת עיקרי האמונה של פנימיות התורה. כאשר מאמינים במשהו שיקרה, מסמנים את הדרך אליו. האמונה בכך שתופיע תורה חדשה, שהיא פנימיות התורה המוכרת, משפיעה כבר עכשיו על ההסתכלות שלנו על התורה.
שנית, כל תורת החסידות מכונה 'טעימה מתורת משיח'. צדיקים כינו את ירידתו של הבעש"ט לעולם 'אתחלתא דגאולה', משום שתורתו היא כבר הכנה לתורה החדשה. כל מי שלומד את תורת החסידות יכול לחוש בכך. זו תורת שמטפסת ועולה לשמי שמים, מכניסה את הלומד ל'ראשו ולבו' של ה', ומורידה את האלוקות העליונה לחיים הרגילים ולמציאות הממשית. לימוד בתורת החסידות משנה את המבט וכבר העולם פחות ופחות נראה כנפרד מבוראו אלא כמבטא אותו. על כך אמר הרב המגיד ממעזריטש שהעולם נברא מאין ליש, ועלינו להפוך אותו מיש – קרי, התחושה שהוא קיים בזכות עצמו, לאין – ההבנה שהוא מחובר ומאוחד עם ה'.
שלישית, ההבנה שתורת החסידות היא כבר טעימה מתורת משיח, מביאה אותנו לחפש בכל דור את הצדיקים שממשיכים את תורת החסידות לדורנו. צדיק אמיתי מכונה 'אתפשטותא דמשה', התפשטות משה בדורו, וכאשר הוא מלמד תורה הרי זה מעין נתינת 'תורה חדשה' שלא היתה בעולם. הסתופפות בצלו של צדיק כזה ושמיעת דברי תורתו, מביאה את השומעים עצמם למצוא את נביעת התורה החדשה בתוך ליבם. כך, כאשר כל אחד ואחד מחדש בתורה, ובפרט בפנימיות התורה, מתקרב היעוד השלם לעבר הגאולה, בה משיח יגלה תורה חדשה וכולם ידעו את ה', "למקטנם ועד גדולם".
ונסיים בדבריו המיוחדים של רש"י בתחילת בשיר השירים:
"כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה… וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ".
בקרוב בימינו.
