יש משנה מפורסמת במסכת אבות
על ההבדל בין תלמידי אברהם אבינו
לתלמידי בלעם הרשע.
"…עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע".
אין ספק,
כולנו רוצים להיות מתלמידי אברהם.
אבל הבעש"ט נוגע בנקודה מעניינת –
המשנה ממשיכה ואומרת:
"מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ
לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
לא הבנתי,
הרגע המשנה הסבירה לי
'מה בין' אלו לאלו,
אי אפשר להשוות ביניהם בכלל,
אז למה שואלים שוב – "מה בין"?!
הבעש"ט עונה תשובה מעניינת –
גם תלמידי אברהם אבינו
וגם תלמידי בלעם הרשע
משתמשים בכל ששת הדברים…
מה הכוונה?
ההבדלים בין אלו לאלו הם בגשמיות.
אבל ברוחניות זה בדיוק הפוך –
תלמידי אברהם אבינו משתמשים
גם בשלש המידות הרעות לעבודת ה',
ותלמידי בלעם הרשע משתמשים
גם בשלש המידות הטובות
כדי להצדיק את ההתנהגות הרעה שלהם.
ולכן צריך להבחין ולהבדיל ביניהם.
איך אפשר
להשתמש במידות הרעות לעבודת ה'?
עין רעה – כלפי עצמי, הכוונה שתמיד
יש לי בקורת על המצב שלי,
תמיד יש עוד מה לתקן
(כמובן שמדובר בשפלות וענווה טובות,
לא בדיכאון ועצבות שליליים).
רוח גבוהה – כדי ליזום ולחולל מהפכות
צריך רוח גבוהה ומהפכנית.
נפש רחבה – במקום תאוות גשמיות
לתלמיד אברהם אבינו יש תאוה לה'.
אותו דבר גם הפוך:
לבלעם הרשע ולתלמידיו
יש עין טובה על מצבם הרוחני,
רוח נמוכה וחוסר רצון להתרומם ברוחניות,
ונפש שפלה מלרצות ולהשתוקק לה'.
אז,
תהיו תלמידי אברהם אבינו,
ותשימו לב איזו מידה
טובה ברוחניות אבל רעה בגשמיות
ואיזו בדיוק הפוך.
בהצלחה!
