על רבי שמעון בר יוחאי וסודות התורה,
פתיחות למה שלא מוכר,
והשמחה הגדולה של שתי ההודאות…
תהיו פתוחים!
לכולנו יש את העולם הפנימי והמוכר,
אנחנו אוהבים אותו יציב, לא מטולטל..
ובכל זאת,
יש זמנים בהם חשוב מאד לא להתקבע
על היציבות הפנימית הזו.
למשל, כשאנחנו באים ללמוד משהו חדש
חשוב במיוחד להיות פתוחים ולא מקובעים.
או אם אנחנו במצוקה,
קורה לפעמים שאדם זקוק לעזרה ובא לייעוץ,
אבל התהליך לא מתקדם כי הוא נשאר נאמן
לדפוסי החשיבה והפעולה המוכרים לו.
אדם כזה צריך להיפתח לדפוסי חשיבה חדשים
שיעזרו לו לפתור את המצוקה ולצאת לחרות.
לא רק בזמנים מיוחדים,
תמיד כדאי להשאיר בנפש מקום 'לא סגור',
שמזהה כיוונים חדשים ומסוגל להיפתח אליהם,
ולא להכניס אותם לשבלונות המוכרות.
זה מפתח בסיסי לכל התקדמות בחיים.
כל זה נכון ביתר שאת כשרוצים
ללמוד את סודות התורה.
מדוע?
נגלה ונסתר על רגל אחת.
החלק הנגלה של התורה מדבר בשפה 'שלנו'.
דיני ממונות או הלכות תרומות ומעשרות
אלו מושגים מוכרים,
ואנחנו מבינים על מה מדברים איתנו.
כשלומדים את פנימיות התורה,
מדברים בשפה אחרת וסודית,
היא לא עולם המושגים הרגיל והמוכר לנו.
לכן כדי ללמוד את סודות התורה,
צריך להיות פתוחים ולקבל מושגים חדשים.
הכנה לפגישות…
בעומק יותר,
אלו לא רק המושגים הלא-מובנים.
הרי מה זה גילוי סודות התורה?
זה כביכול ה'עולם הפנימי' של ה',
הוא לא מוכן לגלות אותו לכל אחד..
כדי לפגוש את זה אנחנו מוכרחים
להודות בכך שיש כאן תעלומה שאיננו מבינים,
ממש כפי שכדי לפגוש את החבר באמת
אנחנו צריכים להודות שהאישיות שלו
רחוקה מהשגתנו.
ממש כמו אדם במצוקה,
גם עם ישראל היה במצוקה בזמן רשב"י.
חורבן הבית, דיכוי מרד בר כוכבא,
הריגת רבי עקיבא רבו של רשב"י.
הטלטלות האלו 'ניערו' את היהדות
ועזרו לה להיפתח למפגש יותר עמוק עם ה',
רבי שמעון היה זה שהצליח 'לשמוע'
ודרכו ה' גילה את הסודות העמוקים ביותר שלו.
תמים, מודה ושמח.
זה הכח של ספירת ההוד,
היכולת להודות שיש משהו שאינני מכיר.
החסידות מסבירה שהכח הנפשי של ספירת ההוד
היא מידת התמימות הכֵּנָה.
מי שכֵּנֶה עם עצמו והסובבים,
מסוגל להודות שלא הכל הוא יודע,
ולשמוח בכל דבר חדש שמתגלה לו.
בל"ג בעומר סופרים את ההוד שבהוד,
ורוקדים יחד כל היהודים,
תלמידי חכמים לצד יהודים פשוטים.
כולנו מודים לה' בשמחה עצומה,
ששלח לנו את רשב"י שלימד אותנו
להיפתח אל הסוד של ה',
ואל המפגש המחודש איתו.
שיאו של המפגש הזה יהיה בגאולה השלימה,
בה "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
ל"ג שמח!
