במקום להשפיע, להועיל! – ספירת העומר תשפ"ב
הלגימה מוקדשת לעילוי נשמת נעה מאשה בת רחל ז"ל (אשת ר' ישראל אריאל שיחי') שנלקחה אתמול לבית עולמה לאחר מחלה קשה.
נעה הייתה אשת חסד ומעשה ותפקדה כאם בית לבחורי הישיבה במשך שנים רבות. ביתה היה פתוח לרווחה, בחום אנושי ובשפע גשמי עד ששימש כמעין "חדר אוכל" לבחורים.
לקבוצת סיפורים על נעה – https://did.li/Syjaa
"ובלע המוות לנצח".
*
הגענו לשבוע השלישי – שבוע התפארת.
הרגש הפנימי שמבטאת ספירת התפארת
הוא רגש הרחמים.
אחרי שהבנו שהכל מתחיל מהחסד
מהרצון להעניק ולתת,
ולאחר החשיבות הגדולה של הגבורה,
הויסות הנכון של הנתינה,
אנחנו מגיעים לרחמים.
במובנים רבים הרחמים הכי מבטאים
את הקשר בינינו לבין הזולת,
וכמובן בינינו לבין ה'.
מדוע?
כמו שאמרנו, רק אהבה וחסד
יכול להיות גם מתוך שקיעה עצמית.
אהבה יכולה להיות בעיקר חויה אישית,
בלי חשיבה אמיתית על מה צריך המקבל.
הגבורה היא הכח שמאזן את זה,
היא יראה וזהירות מלתת
בצורה לא נכונה או למי שלא מגיע לו,
אבל עדיין, אם נשארים בגבורה,
התחושה היא בעיקר צמצום והצבת גבול.
ולכאן נכנסים הרחמים –
הרחמים כוללים את ההענקה של החסד
יחד עם שימת הלב למקבל.
ניתן לומר שההבדל בין החסד לרחמים
הוא שהחסד הוא רצון להשפיע,
ואילו הרחמים הם רצון להועיל.
במקום להיות ממוקדים בנתינה שלנו,
אנו מתמקדים במה יעזור לשני.
בעצם,
כל תהליך נפשי וכל מערכת יחסים
בנויים מהשלישיה הזו בתוכנו.
אנו רוצים קשר עם הזולת,
לאחר מכן בוחנים את הגבולות,
שמים לב לפער בינינו לבינו,
ולאחר מכן מצליחים להתגבר על הפער
בעזרת הרחמים בתוכנו.
בהמשך לכך,
הרחמים עוזרים לנו לא להתייאש משום דבר.
הייאוש נובע מתחושה שהפער גדול מידי,
למשל –
אם יש סיטואציה משפחתית מורכבת ורגישה,
בתחילה אנו עם רצון טוב לפתור את הבעיה,
אבל לאחר שנחשפנו לפערים ולגודל המורכבות,
הייאוש מתחיל להזדחל בתוכנו…
כאן חשוב מאוד להפעיל את מידת הרחמים,
לרחם על כל המעורבים ועל המצב המשפחתי,
ומתוך הרחמים לקבל גם כוחות חדשים
וגם זוית הסתכלות חדשה על הסיטואציה,
ובעזרת רחמי ה' – להביא לסיומה.
ומה אתם אומרים?