לחזור לעצמי? הצחקתם אותי…
חודש אלול, מזל בתולה, לחזור לעצמנו, להתגעגע לה' – אלו מילים יפות, אבל לפעמים נראה שכל מה שטבעי לנו זה לאכול ולשתות, לישון ולעבוד ולא כל כך להתגעגע לה'.
אין מה לומר, הקשר עם ה' 'אוורירי' מידי ולא מספיק מוחשי לאנשים פשוטים כמונו. לא לחינם אמר ר' לוי יצחק מברדיטשוב לה' שאם תאוות העולם היו כתובות בספר והתורה היתה מוחשית היה על מה לדבר, הבעיה היא שזה הפוך…
אז מה לעשות, בגלל שהקשר עם ה' לא מספיק מוחשי ומושג לנו אנחנו נוטים להתעניין בכל מיני דברים אחרים, יותר נגישים ומוחשיים לאנשים כמונו.
מבאס?
בדיוק בשביל זה סיפר לנו האדמו"ר הזקן את משל 'המלך בשדה'. המלך נמצא איתנו למטה, במקומות הנמוכים האלו ועוזר לנו להתגעגע אליו דווקא משם.
איך זה קורה?
כאשר מגיע חודש אלול מנסים רבים מאיתנו להעפיל למקומות גבוהים, להיות צדיקים כאלו שרוצים רק קדושה וטוב, דבר המוליד בנפש הרבה מתח ולחץ.
להיפך, אומר אדמו"ר הזקן, תשלימו עם העובדה שאתם בשדה, מעורבבים חזק בתאוות העולם, אבל תזכרו שדווקא שם נמצא המלך!
אז מה תכל'ס?
באלול אנחנו זקוקים לשים לב שדווקא התאוות והנפילות שלנו הן ההוכחה הכי גדולה לכך שאנחנו מתגעגעים לה'. אנו לא מפסיקים לחפש אותו, אנחנו רק זקוקים לכך שהוא יהיה יותר מוחשי עבורנו.
ככל שנחשוף לעצמנו את זה, ככל שנתבונן בכך שדווקא בתוך המקומות הנמוכים שלנו מתחבא החיפוש הבלתי פוסק אחרי התאווה הגדולה שלנו – החיבור לה', כך הקשר איתו יהיה יותר ויותר מוחשי ורלוונטי עבורנו, עד שלא נצטרך שום דבר אחר.
"ובקשתם משם את ה' אלקיך – ומצאת!"