מהפסוק בפרשתינו "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (לג, נג), לומד הרמב"ן שיש מצוות עשה ליישב את הארץ. אבל כידוע, הרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב הארץ כחלק מתרי"ג מצוות. מדוע הרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב הארץ?
גם פרשנים אחרים (ראה רש"י ואור החיים) אומרים שדברי הרמב"ן הם לא פשט הפסוק. פשט הפסוק מדבר על גירוש הגויים וסילוק העבודה הזרה מארץ ישראל, כאשר בזכות גירוש הגויים, נזכה לשבת בבטח בארץ. וכמו שכתוב בספרי (על הפסוק "וירישתם אותה וישבתם בה") "בשכר שתירש – תשב".
שני חלקים בקשר
ניתן להשוות את הקשר בין עם ישראל לה' לקשר בין איש ואשה. בקשר בין איש ואשה יש שני חלקים: החלק הראשון הוא התרחקות מכל קשר אחר, החלק השני הוא החיים המשותפים, הקשר הטוב שיש בין האיש והאשה.
כך, גם בקשר בין ה' לעם ישראל יש שני חלקים: החלק הראשון הוא שלא יהיה שום קשר עם אף אחד אחר, והחלק השני הוא השראת השכינה בעם ישראל. שני החלקים הללו באים לידי ביטוי במצוות שמקיימים דווקא בארץ ישראל:
מצוות שירוש עבודה זרה נוהגת דווקא בארץ ישראל: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא – בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה (אחרי העבודה זרה), ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה" (ספרי). בנוסף, ישנם מצוות רבות על כך שלא יהיו בארץ ישראל גויים שעובדים עבודה זרה, ושלא שומרים שבע מצוות בני נח: הריגת וגירוש שבעת עממים בזמן יהושע בן נון, "לא תחונם", "לא ישבו בארצך" וכיוצא בזה.
גויים שעובדים עבודה זרה ולא שומרים שבע מצוות בני נח מתנגדים לה', ולא מחוייבים לקשר עם ה', וממילא הם מפריעים לקשר בין ה' לעם ישראל. עם ישראל מחוייב מעצם טבעו לקשר עם ה', ולכן הוא קשור לה' תמיד. אבל הגויים נהיים בקשר עם ה' רק כאשר הם מכניסים את עצמם להיות מחוייבים אליו, כלומר רק כאשר הם מתגיירים (או כגר תושב או כגר צדק). לכן כל עוד הגויים לא מתגיירים אסור שהם יהיו בארץ ישראל, המקום של הקשר בין ה' לעם ישראל.
גם החלק השני של הקשר בין ה' לעם ישראל, השראת השכינה, מתבטא במצוות שמתקיימות רק בארץ ישראל, או יותר נכון רק בבית המקדש. את עבודת המקדש, שכוללת חלק נכבד מאוד מכלל התרי"ג מצוות, מקיימים רק בארץ ישראל, רק בבית המקדש.
יישוב הארץ – שמחת ה' בנו
בכך שאנחנו מרחיקים כל מי שלא מחוייב לה', וממילא הוא לא חלק מהקשר עם ה', ה' שמח שאנחנו נמצאים איתו בביתו – בארץ ישראל, וכפי שצוטט לעיל מהספרי "בשכר שתירש – תשב"; בכך שאנחנו מקיימים את כל המצוות בארץ, ובפרט את מצוות בניין המקדש והעבודה בו – ה' שמח להשרות את שכינתו בבית המקדש, ולהיות איתנו.
נמצא שמה שמוטל עלינו זה לגרש את הגויים ולקיים את כל המצוות, וה', מצידו, נותן לנו את הארץ, ומשרה את שכינתו בינינו. כלומר לפי הרמב"ם ושאר המפרשים ישיבת הארץ היא לא המצווה המוטלת עלינו, אלא השכר שה' נותן לנו, והשמחה שה' שמח בנו, בזכות והורשתם – וישבתם בה.
בימי בין המצרים הללו אנחנו מתפללים לה' שיחדש את הקשר העמוק איתנו, הקשר שמקומו הוא דווקא בארץ ישראל ובבית המקדש, ושלא יהיה אף אחד שיפריד ויפריע לקשר הזה. "להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחווה ושלום ורעות".
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'