בפרשת בלק אנחנו קוראים על כך שה' לא רצה שבלעם ילך לקלל את עם ישראל, אבל אף על פי כן בלעם הלך מתוך תחושה שהוא לא עושה "קטנה או גדולה" נגד רצון ה'. מה באמת בלעם חשב? האם הוא חשב שהוא עושה את רצון ה', או שהוא ידע שהוא עושה מעשה שמנוגד לרצון ה'?
אתון מדברת
התשובה לכך היא שבלעם ידע בתוך תוכו שה' לא רוצה שהוא ילך, אבל הוא התכחש לזה. הוא שכנע את עצמו שה' מסכים שהוא יקלל את עם ישראל, אף על פי שהוא ידע שבאמת אין זה נכון.
מבחינה מסויימת, ההתנהגות של אתונו של בלעם היא שיקוף של מה שבלעם חש בתוכו. בתוך תוכו בלעם מודע לכך שה' לא רוצה שהוא ילך, וזו הסיבה שהאתון מעכבת את הליכתו. המלאך שניצב בדרך של האתון ומפריע לה, הוא בעצם ההבנה האמיתית הפנימית של בלעם, שאליה הוא מנסה להתכחש.
להיות שמח בחלקו
לפעמים אדם יודע בסתר לבו שה' לא רוצה את מה שהוא עושה, אבל הוא מיתמם ועושה את עצמו כאילו ה' כן רוצה את מה שהוא עושה.
למשל, לפעמים אדם יודע שכדי להיות שמח עליו להיות "שמח בחלקו", אך הוא מעדיף לחשוב שאם הוא יעבוד יותר וירוויח יותר כסף – אז הוא יהיה מאושר. הוא שוקע בעבודה, אך בפנים, במקום שהוא לא כל כך מודע אליו, הוא יודע שבאמת אין זה הכיוון הנכון.
רמזים שבאים מהנפש
מה יכול להטות את האדם לדרך הנכונה?
לפעמים האדם שוכח לעשות דברים חשובים, או לא שם לב לדברים חשובים שקשורים לעסק שלו. הוא יכול להתעצבן על עצמו, אך אז הוא יהיה כמו בלעם שמכה את אתונו כאשר היא נוטה מן הדרך, במקום להבין מה התנהגותה רומזת לו. ההתנהגות של הנפש יכולה הרבה פעמים לרמוז לתחושה הפנימית של האדם, שה' רוצה שהוא ילך בכיוון אחר.
אם האדם לא נרמז ברמז הראשוני, לפעמים הנפש רומזת לו בצורה חזקה יותר: הוא עלול לעשות מעשים שמזיקים ופוגעים בעסק שלו, כשם שהאתון של בלעם נטתה הצידה, ודחקה את הרגל של בלעם אל הקיר. האדם מרגיש שמצד אחד הוא עשה מעשה שמזיק לו, אבל מצד שני כח פנימי דחף אותו לעשות זאת.
אם גם הרמז הזה לא מספיק – לפעמים לאדם אין כח בכלל ללכת לעבוד, והוא שוקע במיטה ולא מצליח לקום. אם האדם יתעצבן על עצמו על כך שהוא לא קם, הוא יהיה כמו בלעם שהכה את אתונו כאשר היא רבצה תחתיו ולא המשיכה להתקדם.
אם כן הלא מודע כיוון את האדם שלוש פעמים, והאדם במקום להירמז התעצבן: בתחילה הלא מודע גרם לאדם לשכוח דברים, לאחר מכן הלא מודע גרם לו להזיק לעסק, ולבסוף הלא מודע גרם לו שלא יהיה לו כח לקום מן המיטה, כשם שהאתון של בלעם רבצה תחתיו ולא זזה.
ה' שמח בחלקו
בלעם חשב שה' לא שמח בחלקו. אמנם ה' הוציא את עם ישראל ממצרים, אבל מן הסתם הוא לא מספיק מרוצה מהתוצאה, ולכן באיזשהו מקום הוא כועס על עם ישראל. אבל באמת ה' מאוד 'שמח בחלקו' כלומר בנו, ובסופו של דבר בלעם ברך את עם ישראל בעל כרחו. הברכות של בלעם מראות עד כמה ה' שמח בחלקו, ואין לו שום מחשבה לא טובה על עמו, כמו שכתוב "לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל. ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו".
יהי רצון שנשים לב עד כמה ה' 'שמח בחלקו', כלומר בנו, וזה יגרום גם לנו להיות שמחים בחלקנו.
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'