מוקדש לעילוי נשמות הנפטרים באסון מירון
'אימפולסיביות' – איך זה קשור אלינו?
כוס שנפלה מידכם ונשברה, מיהרתם להוציא את הקטנה מהגן ופגעתם קלות ברכב שלידכם, קרעתם פתק חשוב בחוסר שימת לב, ניסיתם להוציא את החומוס מהמקרר ובדרך הפלתם את השמנת… – כל אלו קשורים לעבודה הנפשית של השבוע.
רגע, נתחיל מהתחלה:
עניינה של ספירת היסוד אליה הגענו השבוע הוא תיקון הברית, ובנפש הדבר מתבטא בשליטה עצמית ביצרים ובדחפים השונים.
יותר פנימה בנפש, ספירת היסוד מתבטאת ב'תיקון האימפולסיביות', בריסון עצמי ושליטה פנימית בתגובות ובמגע שלנו עם סביבתנו (האנושית וגם הדוממת).
'לא שמתי לב'…
האימפולסיביות אינה רק גסות אלימה ומוחצנת, 'התנהגות ברברית' בשפת העם, שאינה שייכת כל כך לרובנו. האימפולסיביות מסתתרת בתוכנו גם בחוסר סדר בנפש המתבטא בפזיזות ובחוסר שימת לב לפרטים הקטנים.
עידון היסוד הוא פיתוח התנהגות עדינה ורגישה למציאות המביאה אותנו להתנהלות נכונה ומיושבת ושליטה שלנו על תנועותינו ומעשינו.
מורנו הבעל שם טוב, מייסד דרך החסידות, הזהיר כי כאשר רוצה אדם לתלוש עלה מעץ עליו לשאול עצמו היטב מדוע – האם יש לי צורך בעלה? האם יש מצוה או הנהגה טובה שתעלה בתלישתו?
אם יש צורך בתלישת העלה, הדבר מותר לחלוטין, אך אם לא, מוזהר האדם – אל תגע, אל תפגע במציאות בחוסר רגישות.
בעומק, חוסר הרגישות שלנו למציאות קשור לחוסר ברגישות להשגחה הפרטית של ה' שמנהל את העולם בצורה מדוייקת, ובו כל דבר מונח בדיוק במקום ובזמן המתאים לו. חוסר שימת לב לכך גורמת להתנהגות מפוזרת ולא מדוייקת.
המשימה – בדקו היכן במהלך היום אתם נוטים להיות 'מפוזרים'. משימתכם השבוע היא להשקיע מאמץ ביישוב דעת ומיקוד בחלק זה של היום.
"ויתאפק המן…" – איפוק זה כח?
בפעם הקודמת הצגנו את התעדנות מדת היסוד כהתנהגות עדינה ומחושבת, ולא אימפולסיבית ובלתי נשלטת.
כעת ניתן את הדעת על מימד נוסף, ואולי קצת הפוך, השייך לספירת היסוד ולעידון הנדרש בה.
מבין שבעת הרועים, הדמות של ספירת היסוד היא יוסף הצדיק יסוד עולם. כאשר אחיו של יוסף מתוודעים אליו לראשונה בהיותו מלך במצרים, התורה מעידה על יוסף כי הוא מתאפק – "ויתאפק יוסף" – מלגלות להם את זהותו האמתית עד לרגע הנכון בו כבר "לא יכול יוסף להתאפק..".
האם נכון להתאפק בכל מצב?
כח האיפוק והריסון הוא מתכונותיה המובהקות של ספירת היסוד שעניינה הוא וויסות, שליטה עצמית וסדר. אך עם כל זה לא תמיד נכון להתאפק.
עידון מידת היסוד בהקשר הזה היא היכולת שלנו לזהות מתי ההתאפקות הופכת לשלילית – בבחינת "ויתאפק המן.." – למשל, יכול להיות מצב בו ההתאפקות יכולה לגרום לפספוס הזדמנויות פז לפעול בזריזות ולהשפיע במציאות.
על פי הקבלה, הציר הנפשי עליו 'נעה' ספירת היסוד נקרא נוגע-אינו נוגע.
הכוונה היא שהאדם המעודן על פי ספירת היסוד הוא זה היודע – בחוש פנימי וטבעי – מתי עליו 'לגעת' במציאות, לפעול בה ולהשפיע לה, ומתי עליו להיות בבחינת 'אינו נוגע' – להתאפק ולהימנע מהתערבות.
השקיעו מאמץ נפשי ביכולת ההתאפקות שלכם, אך בד בבד היו רגישים לזהות מתי האיפוק אינו נכון ונדרשת מכם דווקא תגובה מהירה.
בהצלחה!
