פורים כבר כאן ומיד אחריו אנו נכנסים לפרשת תצוה. האם אפשר להצביע על קשר בין פורים לבין הפרשה?
כבר בהתבוננות קלה אפשר למצוא קשר מסוים – בפרשה אנו קוראים על בגדי הכהן הגדול, וחז"ל מספרים לנו שאחשוורוש לבש בגדים אלו במשתה אשר עשה.
לכאורה, אין קשר בין השנים. לא זו בלבד אלא שמרחק רב מפריד בין שניהם – בפרשתנו אנו קוראים על לבישת הבגדים על ידי הראוים לכך – הכהנים – 'לכבוד ולתפארת', ואילו במגילה לבישת הבגדים ביטאה את חילול כבודו של ה' וביזוי הבגדים.
במאמר היום נתבונן כיצד לבישת הבגדים על ידי אחשוורוש מבטאת דבר עמוק בקשר בינינו לבין ה', נראה כיצד זה קשור לבעיה בה רבים מאיתנו נתקלים במשתה הפורים ונלמד כיצד בכל זאת נצליח לשתות ולשמוח 'עד דלא ידע'.
כל יהודי יהלום.
מהו סודם הפנימי של בגדי הכהן הגדול?
אהרן הכהן נקרא בזהר 'שושבינא דמטרוניתא', השושבין המוליך את הכלה – עם ישראל לקראת החתן – הקב"ה. לבישת הבגדים על ידו היא בעצם ההתקשטות שלנו לפני ה', אהרן לובש את הבגדים ומכוון לגרום שה' ישמח בנו ואנו נשמח בה' כחתן וכלה אוהבים.
בבגדי הכהן הגדול כולנו, עם ישראל, חקוקים פעמיים, פעם אחת באפוד ופעם שניה בחושן. החקיקה הזו מבטאת את הרצון שלנו שה' 'יחקק' בתוכנו וימשך לאהבה אותנו.
אם נעמיק עוד נאמר שאנו לא רק מתקשטים לכבוד ה' אלא אנו בעצמנו התכשיט שלו והוא בעצמו כביכול 'לובש' אותנו ו'מתקשט' בנו.
מה אומר לנו הדבר בעבודת ה'?
לבישת בגדי הכהן הגדול אצלנו בנפש היא לשים לב כמה החשק אל ה' והקשר שלנו איתו מייפה אותנו כמו בגדי הכהן הגדול. אהרן הכהן הוא 'אוהב שלום ורודף שלום', והשלום שהוא עושה בין היהודים נגרם כתוצאה מהאהבה שהוא פועל בין ה' אלינו. ככל שיותר נתמלא בחשק לה' כך נאהב יותר את כל היהודים.
(במאמר מוסגר נציין שבסוף חומש במדבר הכהן הגדול מופיע באזכור אחר וקצת שונה. בפרשה המדבר על רוצח בשגגה הגולה לעיר מקלט מתואר שהרוצחים בשגגה יוצאים מהגלות כאשר הכהן הגדול מת.
מדוע תולים דבר זה במות הכהן הגדול?
משום שהוא אחראי על האהבה בין כל היהודים, ואם הוא לא עושה זאת מספיק טוב אין אהבה בין היהודים ותחתיה יש חוסר רגישות. 'כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים', ומי שאינו רגיש מספיק לחברו הריהו כרוצח בשגגה. משום כך הכהן הגדול אחראי על הרוצח בשגגה).
ומה הקשר לאחשוורוש?
אנו יודעים שכל 'המלך' במגילה הוא 'מלכו של עולם', ואם כך לבישת הבגדים על ידי המלך אחשוורוש הריהם בפנימיות לבישת הבגדים על ידי ה', מלכו של עולם. הוא אשר אמרנו שה' 'מתלבש' ו'מתקשט' בנו.
באמת, כאשר הכהן הגדול לובש את בגדיו הוא צריך להתבטל כל כך בפני ה' עד שלא תהיה לו שום מציאות ויראה כאילו ה' בכבודו ובעצמו לובש אותם. כך כתוב 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש…', ואומרים חז"ל על כך שאפילו הכהן הגדול אינו צריך להיות, אלא כל-כולו צריך להיות בטל לה', כפי שמתואר על שמעון הצדיק שנעשה 'לפיד של אש' בבואו אל הקדש.
בפורים כולנו לומדים מאחשוורוש, עושים משתה גדול ומרגישים כמלכים. מההרגשה הזו יכולה להיווצר בעיה מסויימת – אם כל אחד מהחוגגים במשתה הפורים רוצה להרגיש מלך ובעצם שכולם יהיו התפאורה שלו, יכולה להיות 'היתקלות' בין האנשים, כי כל אחד רוצה להיות במרכז.
מה עושים?
אם אכן זו התחושה, הרי שחיקינו את אחשוורוש במובנו השלילי, זה הרוצה שרק הוא יתענג ויהנה על חשבון האחרים המשמשים רק כתפאורה להנאתו.
אך האמת היא שלבישת הבגדים על ידי אחשוורוש מבטאת את ביטולו של הכהן הגדול לה' ו'לבישת' הבגדים על ידי 'מלכו של עולם', וזה מלמד אותנו כיצד 'להתחפש' לאחשוורוש במובנו הטוב:
גם כאשר אנו מרגישים כמלכים ו'מתלבשים' בבגדי הכהן הגדול, העיקר הוא לבטא את השמחה של ה' בנו ושלנו בו, ומשום כך כאשר אני רואה את חברי 'מתלבש' ומרגיש מלך כמוני אין עיני צרה בו.
בלבישת הכהן הגדול את הבגדים ובביטולו כלפי ה' הוא נותן לכל אחד ואחד מאיתנו להרגיש ה'תכשיט' של ה', כפי שמסופר על הרבי מליובאוויטש שפעם שאלו אותו אם העמידה הארוכה ב'חלוקת הדולרים' המפורסמת אינה מתישה אותו. תשובתו היתה שהוא מרגיש כאחד שסופר יהלומים.
כל יהודי הוא יהלום, וכולנו יחד תכשיטיו של ה'. נזכה להיות 'לכבוד ולתפארת' לה', שהוא ישמח בנו ואנו נשמח בו, אנו נתחפש למלכים והוא ימלוך עלינו, ובסופו של דבר 'והיתה לה' המלוכה'!
לחיים לחיים!
פורים שמח ושבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'.
