שלום לידידינו היקרים!
אנו נמצאים בעיצומה של גלות מצרים, כאשר בפרשתנו אנו מתחילים לראות את הגאולה משם באמצעות המכות אותן ה' מפליא במצרים.
'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך' – מצווה עלינו לזכור בכל יום את יציאת מצרים, כך אנו מזכירים זאת ב'שמע ישראל', בתפילה, בקידוש ועוד.
אך אין מדובר בזכירה לבד. אדמו"ר הזקן מחדש שהזיכרון מתבטא בעיקר בעובדה שכל אחד ואחת מאיתנו חווים גלות מצרים כל יום ויום בנפשנו, וזכירתנו את יציאת מצרים היא בעצם פעולה של יציאה ממיצרי הנפש שלנו.
אז מה היא מצרים בנפש? מיהו פרעה וכיצד הוא גורם לנו להישאר במצרים? והכי חשוב – כיצד יוצאים מן המיצר אל המרחב? כל זאת ועוד – במאמר שלפנינו.
לכולנו יש קשיים, אבל מה השורש שלהם?
אז מה הם המיצרים בתוך הנפש?
'לב יודע מרת נפשו', וכל אחד מאיתנו חווה ללא הפסקה מיצרים בנפשו – אם זה תאוות העולם, יצרים כאלו ואחרים וסתם תנועות נפש בלתי רצויות. אך כל אלו רק מעין 'תופעות לוואי' של הבעיה האמיתית.
הבעיה האמיתית היא 'תפיסת העולם' שאנו נתונים בה. כפי שכתבנו לא אחת בשם האדמו"ר הזקן, לכולנו יש שתי נפשות המרכיבות את האישיות שלנו. האחת היא הנפש האלוקית החשה שכל הקיום מגיע מה' יתברך, והשניה היא הנפש הבהמית החשה שהעולם על גשמיותו נותן קיום להכל.
המיצרים בנפשנו נולדים מהיותנו מזוהים באופן פשוט עם תפיסת העולם של הנפש הבהמית. אנו חשים שהטבע ממשי ואיננו שמים לב שה' מחיה את הכל, דבר הגורם לנו להרגיש מוגבלים וחסרים, ומשום כך איננו מצליחים להביא לידי ביטוי את עצמנו האמיתי – הנשמה שה' נתן בנו.
עיקר המאמץ לצאת ממצרים שבתוך נפשנו צריך להיות ממוקד במאבק בתפיסת העולם הזו.
גם היום, משועבדים לפרעה…
אם כן, מה תפקידו של פרעה בנפש?
פרעה אומר 'לי יאורי ואני עשיתיני', ובכך בעצם כופר בקיומו של ה' המחיה את הכל. הוא כל כך מזוהה עם הטבע עד שגם כאשר משה מספר לו על ה' הוא אומר 'לא ידעתי את ה". עד כדי כך שאפילו את המופתים שהוא רואה הוא מנסה להסביר כתופעות טבעיות שאף המכשפים יכולים ליצור.
בנפש הכוונה היא שגם לאחר שאנו מספרים לעצמנו שעל אף מחשבתנו הפשוטה האמת היא שה' מקיים את הכל ובלעדיו אין קיום אחר – קופץ לו 'פרעה' קטן וממשיך 'לתדלק' את תפיסת הנפש הבהמית.
פרעה 'משכנע' אותנו בתוקף שה' לא קיים. לא רק זה, אלא שגם לאחר שאנו משתמשים בכח האמונה שלנו בכדי להודות בקיומו של ה', פרעה שבנפש מספר לנו שגם אם קיים דבר כזה, הפער בינינו בלתי ניתן לגישור. ה' לא יצליח (חלילה) להיתפס בחיינו כמוחשי והנסיונות מצידנו ליצור איתו קשר לא יצלחו.
יוצאים לחירות!
מי אינו מכיר את התחושה – אנו נעמדים להתפלל או מתיישבים ללמוד תורה, אך משהו אינו זורם 'חלק'. אנו מנסים 'לצאת ממצרים' אל המרחב האלוקי אך איננו מצליחים להרגיש זאת בתוכנו.
מדוע?
כי יש לנו עיני בשר, ואלו רואות את הטבע כמתקיים מעצמו ללא צורך בעזרה אלוקית. נכון, אבותינו הקדושים הורישו לנו את האמונה בה' וכל ישראל מאמינים בני מאמינים, ואף בפרשתנו כתוב 'ויאמן העם', אך האמונה אינה מספיק מופנמת בשביל שנצליח להרגיש שהעולם מתנהל לפי החיות האלוקית.
אז מה עושים? כיצד יוצאים ממצרים??
בדיוק בצורה המתוארת בפרשה! צריך לתת מכות חזקות למצרים ולפרעה. אצלנו בנפש זה מתבטא בנתינת מכות חזקות לתפיסת העולם עימה אנו מזוהים, עד שנצליח לערער את קיומה ולרכוש את תפיסת עולמה של הנפש האלקית – תחושת היותנו מתהווים מה' יתברך.
להכות את פרעה בתוכנו.
בפרשתנו אנו קוראים שבע מתוך עשר המכות שהכה ה' את מצרים. אם נחפש מהן המכות העיקריות מתוך עשרת המכות נאמר שהן – דם, דבר ומכת בכורות. מדוע אנו אומרים זאת?
קודם כל נעיר שמכות אלו כבר מוזכרות בפרשת שמות (לפחות ברמז) – משה הפך לעיני הזקנים חלק ממימי היאור לדם. גם בדבריו לפרעה הוא אומר שישלח את העם לעבוד את ה' במדבר 'פן יפגענו בדבר או בחרב' – 'חרב' מקבילה כאן למכת בכורות.
גם בעל ההגדה של פסח עמד על כך – 'ביד חזקה – זה הדבר… ובזרוע נטויה – זו החרב… ובמופתים – זה הדם'. כמו כן, נשים לב שגם בחלום פרעה מופיעים אותם סמלים – היאור, הפרות ופרעה בעצמו.
המשותף במכות אלו הוא שהן פוגעות באלהי מצרים – הדם פוגע ביאור, הדבר פוגע בבהמות אותן עבדו במצריים ומכת בכורות מסמלת את הפגיעה בפרעה שאף הוא היה בכור. כלומר – המכות מבטאות את הפגיעה בתפיסת העולם והאמונה של המצרים בכך שהכל בא מן הטבע.
הוא אשר אמרנו, גם בנפש זוהי המלחמה – עלינו להכות את תפיסת העולם של הנפש הבהמית שאנו מזוהים איתה. אך גם לאחר כל זה, אנו נזקקים להסביר כיצד פעלו המכות וקעקעו את תפיסת המצרים.
בדברים הבאים נטעים את מכת דם, ו'תן לחכם ויחכם עוד'.
למה להפוך מים לדם?
מה מסמלים לנו המים והדם?
המים מסמלים לנו את החיות של הטבע, בזכותם יש חיים לכל הברואים. והדם? הדם מסמל את החיות הטבעית שבתוך הגוף, שהינה יותר חזקה מהחיות של המים.
האמונה של פרעה והמצרים בכוחות הטבע הייתה כרוכה באמונה שלהם ביאור. היאור סימל את היות הכל ניזון ומתקיים מהטבע (לעומת ארץ ישראל שבה 'למטר השמים תשתה מים'). אם גם הדם מסמל חיות טבעית, ואף יותר מהמים – מדוע הפיכת המים לדם היא מכה כל כך חזקה למצרים?
כדי להסביר את זה, ניגע בעוד נקודה. פרעה אמר שני דברים שבהתבוננות בהם מתגלה כי הם הפוכים זה מזה. מצד אחד הוא אמר שהכל בא מהטבע ולא מה', ומהצד השני אמר שהוא עצמו השיא של כל הטבע, עד כדי ייחוס לעצמו כוחות של בורא הטבע.
מדוע זה סותר? כי כאשר אדם מרגיש שהטבע מקיים את הכל – הוא עצמו נהיה קטן ממש, רק עוד נברא שמתקיים מהטבע. אך כאשר אדם מרגיש שהוא מהווה את הכל, כולל את הטבע, הוא נהיה הכי גדול, ולעומתו שאר הנבראים נחותים.
ההרגשה שהטבע מהווה את הכל זה להאמין ביאור המלא מים. משום כך הופך ה' את היאור לדם – ה' בעצם אומר לפרעה שאם הוא חושב שהוא הבורא של הכל אז היאור צריך להיות מלא בדם, משום שגם הטבע (היאור) הוא חלק מהאדם.
מדוע זה מכה את פרעה? כי כפי שבגשמיות אי אפשר להיות ניזונים מיאור המלא דם, כך גם ברוחניות אם מנסים לחיות רק מהחיות שנמצאת בתוך האדם. זה המסר של ה' לפרעה על ידי מכת דם.
תכל'ס, איך עושים את זה?
כפי שאמרנו, כאשר אנו רוצים קשר עם ה', באים להתפלל, לקיים מצוות או ללמוד תורה, תפיסת העולם של הנפש הבהמית מפריעה לנו. כדי להשתחרר ממנה אנו זקוקים לתת לה את המכה הכי חשובה – מכת דם.
מהי?
אנו אומרים לעצמנו שאם אנו חושבים שהעולם מקיים אותנו, ואם מתוך המחשבה הזו גם 'הוספנו חטא על פשע' ואמרנו שאנו הכי חשובים בקיום הזה, יוצא שאין לנו חיים אמיתיים. כי כפי שאמרנו, הנסיון לקבל את כל החיות רק מעצמי נידון לכשלון.
לאחר שהבנו זאת, ניתן 'לשנות את הראש' ולהיזכר שכפי שיש חיים שלמים מחוץ לנו, כך יש חיים שלמים מוץ לחיים המוכרים לנו. אלו החיים אותם ה' נותן לכל חי ומתוך הרגשה זו תורתנו ותפילתנו יהיו אכן יציאה ממיצרי נפשנו אל מרחב המפגש עם ה' האין-סופי.
שבת שלום!
בית עוד יוסף חי.
לקבלת המייל השבועי לחצו כאן
