בס"ד
כולם מכירים את משל 'המלך בשדה'. פחות מכירים שהמקור למשל זה נמצא בספר 'לקוטי תורה' של אדמו"ר הזקן, אך עוד פחות מכירים שיש המשך למשל הזה.
השבוע במאמר נסביר את המשל הזה בקשר שיש לכל אחד עם ה', נשאל את עצמנו האם זה טוב שהמלך נמצא בשדה ולא בארמון, ניגע בבעיה קשה שיש לכולנו עם ה', ונסביר כיצד חודש אלול עוזר לנו לפתור אותה.
המלך בשדה.
היום התחלנו את חודש אלול, בו אני לדודי ודודי לי.
אדמו"ר הזקן כותב ב'לקוטי תורה' את המשל המפורסם שלו על חודש אלול, נקרא אותו:
"הנה יובן ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה".
זהו המשל. כדי להבין אותו טוב אנו זקוקים להמשך שלו.
המלך בארמון – 1, המלך בארמון – 2.
לא כולם מכירים, אך במאמרים אחרים, כשאדמו"ר הזקן בא לתאר את עבודת חודש תשרי, הוא מתייחס להמשך המשל הזה.
בהמשך המשל, המלך נכנס לארמון והעם איתו. לחלק הזה יש שני שלבים:
הראשון – המלך מראה את רוממותו, כשהעם הנמצאים שם לא נחשבים אל מול גודלו.
השני – המלך פונה אל העם, מראה להם פנים שוחקות ומקרב אותם באהבה.
fnשהשלב הראשון מקביל לראש השנה ויום הכיפורים ואילו השלב השני מקביל לסוכות ושמיני עצרת.
נמצא שיש שלשה שלבים בהתגלות המלך:
1. אלול – המלך בשדה.
2. ר"ה ויום הכפורים – המלך בארמון, עסוק בגדולתו.
3. סוכות ושמיני עצרת – המלך בארמון, מקרב את העם.
מה עדיף – בשדה או בארמון?
באלול המלך יוצא מארמונו אל השדה, ה' יורד ממקום מלכותו ומתחיל להתעסק איתנו.
אנו נמצאים במקום נמוך, והמלך בוחר לצאת מהמקום המתאים למלך ו'לרדת אל העם'. בלשוננו היום זה נקרא 'שבירת דיסטאנס'…
לכאורה, הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו – שהמלך יבוא אלינו הביתה וידבר איתנו, לא?
מצד אחד נכון, יש קרבה גדולה מאוד אל המלך. אך מהצד השני – זה בעיה, כי כך איבדנו את הקשר איתו כשהוא נמצא במצבו המרומם. כביכול, אנו מכירים אותו רק איך שהוא מתעסק עם 'שטויות'…
לעומת אלול, בראש השנה המצב הפוך – מצד אחד אנו איתו בארמון, עם עוצם גדולתו ומלכותו, אך הקשר קצת מרוחק, הוא מתעסק עם גדולתו ולא כל כך מדבר איתנו…
אז ישנה מעלה באלול וישנה מעלה בראש השנה.
הבעיה – התאוות לא כתובות בספרים…
מדוע ההכנה של חודש אלול כל כך נצרכת לפני שנכנסים להיכל המלך בחודש תשרי?
כי יש לכולנו בעיה קריטית.
בתודעה שלנו, מציאות העולם (המעלים את ה') חזקה ומוחשית, ואילו מציאות ה' לא כל כך.
על זה אמר ר' לוי יצחק מברדיטשוב לה' – 'אם היית שם התאוות בספרים ואת גן עדן היית עושה מוחשי אני מבטיח לך שכולם היו מקיימים מצוות…'
משכך, כדי להיות בקשר עם ה', הוא צריך לרדת למטה למטה לתוך המציאות שלנו, ומשם להעלות אותנו אליו. אם ה' ישאר במקומו, רחוק מאיתנו, לא נצליח להיות איתו בקשר רציף כי התודעה שלנו שקועה בעולם המוחשי.
רק רצינו קשר מוחשי…
מה קורה באלול?
באלול ה' יורד לתוך המציאות שלנו ומביא איתו הסתכלות חדשה על כל הקשר שלנו לעולם הזה ולתאוותיו.
הוא אומר לנו שהמאויים הכי פנימיים שלנו הם בעצם קשר חזק ומוחשי איתו, וכל מה ש'שקענו' בתוך העולם, זה היה רק כי חיפשנו שה' יהיה לנו מוחשי. ומכיון שהוא שם אותנו בעולם בו הוא נעלם ולא כל כך מושג, הלכנו לדברים המוחשיים ומושגים לנו.
אבל באמת – רצוננו האמיתי הוא בקשר חזק עם ה'. אנו רוצים שהוא יהיה יותר מוחשי ממציאות העולם. את זה מגלה לנו ה' 'בהיותו קרוב' אלינו, בצאתו לשדה בחודש אלול.
שה' ימציא את עצמו אלינו!
'דרשו הוי' בהמצאו' – שהקב"ה 'ימציא את עצמו' אלינו כל כך חזק, שנראה שכל מה שחיפשנו כשרצינו להיות קשורים לעולם הזה זה רק בגלל שהרגשנו שהוא הממשי, אך באמת רצינו קשר עם ה', וכל העולם הזה היה רק אשליה ותחליף לא מוצלח לחיפוש את נוכחות ה' וממשותו בתוך חיינו.
שנזכה להכין את עצמנו היטב בחודש אלול, ונוכל לראות את מלכותו המרוממת בשנה הבאה עלינו לטובה!
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'.
לקבלת המייל השבועי לחצו כאן
