בס"ד.
בפרשתנו, ה' יתברך אומר למשה רבינו לראות את הארץ המובטחת ולאחר מכן לסיים את תפקידו בעולם:
"ויאמר הוי' אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך…".
מיד לאחר מכן, אנו קוראים על מינוי יהושע בן נון, 'איש אשר רוח בו', תחת משה רבינו, ועל שיתוף הפעולה שלו עם אלעזר הכהן בהנהגת העם – "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים… על פיו יצאו ועל פיו יבואו…"
בעצם אנו קוראים כאן על העברת שרביט ההנהגה ממשה ואהרן לדור הבא – יהושע ואלעזר. מה זה אומר לנו בעבודה הנפשית?
אז איך אתה נוטל ידים?
יש 2 צורות לקיום התורה והמצוות –
- בצורה הראשונה – האדם קודם חושב על ה' ולאחר מכן על מה שהוא ציווה. החוויה הפשוטה היא נוכחותו השלמה של ה', ומתוך החוויה הזו הוא עושה את רצונו – לומד תורה ומקיים מצוות.
- בצורה השניה – ציווי ה' עומד תחילה לנגד עיניו של האדם, הוא מקיים אותו ומתוך כך מגיע גם למי שציווה. החוויה הפשוטה היא רק שאני חי בתוך 'שגרה' של קיום תורה ומצוות, ומנסה לעלות ממנה אל העמידה מול ה'.
לדוגמא:
כשאנשים רגילים קמים בבוקר ונוטלים ידים, הם עושים את זה מתוך שגרת החיים שלהם כשומרי תורה ומצוות. אם הם יתבוננו, אולי הם יצליחו מתוך זה להגיע לחוויה של עמידה מול ה'.
לעומת זאת כשצדיקים נוטלים ידים, קודם כל הם חווים את נוכחות ה' (שנמצאת גם כשהם ישנים), ומתוך הרגשת הנוכחות האלוקית הם גם נוטלים את ידיהם.
מי אתה – משה או יהושע?
משה ואהרן מייצגים את הצורה הראשונה, עבודת ה' של צדיקים – קודם יש ה' (משה), ממילא אנו גם מקיימים מצוותיו (אהרן). לכן הם חיים במדבר, שם הנוכחות האלקית חזקה.
יהושע ואלעזר מייצגים את הצורה השניה, עבודת ה' של כולנו בדרך כלל – יש תורה ומצוות, מתוך כך אנו גם עומדים מול ה'. לכן שניהם מכניסים את עם ישראל לארץ ישראל, המקום בו אנו מצווים 'להגשים' ולהוריד את האורות הגדולים שחווינו במדבר.
על פי פרשתנו, לכל אחד יש בנפש 'משה ואהרן' קטנים, להם ברורה נוכחות ה', אך מיתת שניהם גורמת לכך שהחוויה הנפשית הפשוטה היא ציווי ה' ולא נוכחותו, ויהושע ואלעזר מלמדים אותנו לעבוד את ה' נכון עם החוויה הזו.
רגע, זה הפוך…
אם מתבוננים, לפתע רואים שמשהו במעבר הדורות התהפך:
עד כה, משה רבינו מסר את דבר ה'. אם אהרן הכהן היה צריך לדעת את דבר ה' הוא היה שואל את משה. אבל בדור הבא כבר הפוך – יהושע המנהיג, ממשיכו של משה רבינו זקוק לברר אצל אלעזר ממשיכו של אהרן מהו דבר ה'!
מדוע?
אתה לומד תורה? תשתוקק!
קודם כל, מי הם בעצם יהושע ואלעזר?
יהושע הוא 'משרת משה', כל עניינו הוא לקבל ממשה את התורה, על פיה להתנהג ואותה להעביר הלאה. הוא כביכול 'לא סומך על עצמו' ולכן לא מייצר קשר עצמאי ואישי מול ה' אלא רק דרך הקשר של משה עם ה'.
אלעזר הכהן גם חושב ש'משה אמת ותורתו אמת', אך מרגיש שגם לאחר שמשה נותן תורה ברורה, ישנם עוד דברים בהם עוד לא מחוור מה רצון ה', כמו הוראות שעה, או דברים בהם התורה הותירה לנו מבחר אפשרויות להכריע ביניהן.
כדי להצליח להבין את דבר ה' במקומות אלו, אלעזר חוזר להשתוקקות העצמית שיש לו לה', וממנו מקבל את המענה.
לכן, כדי שהתורה שיהושע מקבל לא תהיה חלילה מנותקת מה', הוא זקוק לעמוד לפני אלעזר הכהן ולקבל ממנו את ההשתוקקות הגדולה לנותן התורה, ה' בעצמו.
לצאת מהישיבה…
בזמן הקרוב תלמידי ישיבות רבים יצאו לבין הזמנים.
אפשר לומר שעבודת הצדיקים של משה ואהרן מקבילה לשהות בישיבה, ואילו עבודת הממשיכים – יהושע ואלעזר – מקבילה ליציאה מהישיבה.
להתנהג בבית כמו בישיבה – לא כל כך אפשרי, משלל סיבות (והדבר משול לניסיון להכניס את משה ואהרן לארץ ישראל…),אבל לקחת את התורה והקשר עם ה' שחווינו בישיבה ו'להכניס' אותם לתוך השגרה ב'בין הזמנים' – אפשר גם אפשר.
כפי שיהושע, ממשיכו של משה, זקוק לעמידה לפני אלעזר הכהן כדי להישאר מחובר חזק לה' גם לאחר פטירת משה רבו, כך גם בחורי הישיבה בביתם, זקוקים כל הזמן 'לעמוד לפני אלעזר', לזכור שיש דבר כזה עבודת ה' פנימית ולהתחבר בתוכם פנימה להשתוקקות העצמית שלהם לה' שמחזירה להם, ולו במעט, את הנוכחות האלוקית בשגרת היומיום.
(בעלי החוש ישימו לב שהדברים נכונים שבעתיים לכל אחד מאיתנו שפעם למד בישיבה וכעת מנהל משפחה וחי מחוץ לכותלי הישיבה… חשבו על זה).
שנזכה להכניס את הנוכחות הגדולה של ה' גם אל תוך המציאות הפשוטה והרגילה שלנו.
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'.
לקבלת המייל השבועי לחצו כאן