ידוע שאדר לפני ניסן זה כמו אלול לפני תשרי. באלול ותשרי זה תשובה מיראה – ימים נוראים. אדר וניסן זה תשובה מתוך שמחה. הבאנו לכם כאן מאמר מדברי הרב יצחק שפירא המסביר את המניע של אדם לחזור על עברה שעשה ואיך להתגבר על מניע זה ולחזור בתשובה שלמה. ואיך כל זה מקביל לדמויות מתוך מגילת אסתר.
חכמינו אומרים "עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר", ולכאורה זה לא ברור: אם אדם עשה מעשה לא טוב, והוא מרגיש שהוא עשה משהו לא טוב, היה מתבקש שמכאן והלאה הוא יתרחק ממעשה כזה. מה גורם לו לחזור ולעשות את אותו מעשה לא טוב?
אפשר לומר שיש שלוש סיבות שגורמות לאדם לחזור ולעשות שוב מעשה לא טוב, זו לפנים מזו: הסיבה הראשונה היא שלאדם לא נעים להרגיש שהוא עשה מעשה לא טוב, והוא מעדיף לחשוב שהמעשה הזה הוא כן טוב. לכן הוא חוזר עליו ועושה אותו שוב על מנת שיהיה ברור שהוא חושב שהמעשה הזה הוא כן טוב. הסיבה השניה היא עדינה יותר: לאדם לא נעים להרגיש שהוא עשה מעשה לא טוב, אבל הוא טוען שלא היתה לו ברירה. היה לו יצר הרע חזק והוא לא יכל להתגבר עליו. כדי להוכיח שאכן היה לו קשה מאוד לא לעשות את המעשה הלא טוב, הוא עושה זאת שוב, על מנת לחזק את ההרגשה שלו שאכן קשה או בלתי אפשרי להתגבר על היצר. הסיבה השלישית היא עוד יותר עדינה. האדם רוצה להרגיש שיש לו אישיות, יש לו חוט שדרה. הוא לא יכול לעשות פעם כך ופעם כך, כי אז הוא לא יוכל להגדיר לעצמו מי הוא. לכן אם הוא עשה מעשה לא טוב, אפילו בדקות, קשה לו להיפטר ממנו, כי הוא מרגיש שהמשיכה למעשה הלא טוב היא חלק מהאישיות שלו.
אפשר להקביל את שלושת הסיבות לכך שהאדם חוזר על המעשה הלא טוב לדמויות של מגילת אסתר, שנמצאות בפיוט 'שושנת יעקב'. כאשר אנחנו אומרים 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים' – אנחנו מתכוונים לומר שכל העבירות הם לא טובות, ואנחנו רוצים לעשות רק מה שה' רוצה. כאשר אומרים 'ארורה זרש', מתכוונים לומר שאנחנו לא רוצים להרגיש חלשים כלפי היצר הרע, ולהתמסר אליו בלית ברירה, כביכול. אנחנו רוצים להרגיש חלשים ומתמסרים כלפי ה', כמו שאומרת אסתר לאחשוורוש (ולפי חכמינו מתכוונת לה', שכן כל 'המלך' במגילה הוא מלכו של עולם): "אם על המלך טוב, ואם מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו." כאשר אנחנו אומרים 'ארור המן', אנחנו מתכוונים להגיד שאנחנו לא רוצים ולא מחפשים שתהיה לנו אישיות יציבה משלנו שתרחיק אותנו מה'. אנחנו רוצים להיות דבוקים בצדיקים, במרדכי היהודי שבכל דור. הצדיקים מרגישים שהיציבות שלהם מגיעה מה', והם לא צריכים אישיות יציבה משל עצמם, וכאשר נהיה דבוקים בצדיקים נוכל גם אנחנו להאמין שה' רוצה אותנו ואוהב אותנו, וממילא אנחנו לא צריכים לדאוג ליציבות שלנו בעצמנו.
שכן בסופו של דבר הכל מתחיל מהספק של עמלק. עמלק מטיל ספק בכך שה' בכלל מתעניין במעשים הטובים שלנו, ונותן לנו תחושה שאם לא נרצה את עצמינו אף אחד לא ירצה אותנו. אבל אם נהיה דבוקים בצדיקים, נקבל מהם את התחושה שה' אוהב אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לאהוב את עצמנו, ונחפש שהוא ירצה אותנו ולא נהיה זקוקים לדאוג כל הזמן לאישיות היציבה שלנו.