פנינים לחנוכה – דברי תורה מלוקטים

מלחמה על התורה

המלחמה של יון היתה על התורה, “להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך”. והנה אמרו חז”ל שבתחילה גזרו היוונים על שמירת שבת, ראש-חודש וברית-מילה. שלש מצוות אלו ניתנו לישראל עוד לפני מתן-תורה בהר סיני – שבת ניתנה במרה, קידוש החודש ניתן במצרים וברית-המילה ניתנה לאברהם אבינו ע”ה. לכן כשרצו היוונים לנתק את ישראל מן התורה, פגעו בראשונה במצוות אלו שהן “הקדמות של תורה”.

שעבוד מלכות יון נקרא בדברי חז”ל “גלות יון“. ומדוע? והרי ישראל לא גלו אז מארצם כמו בשאר הגלויות? אלא שישראל בלי תורה אינם ישראל, כדברי רבינו סעדיה גאון “שאומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורתה” (אמו”ד ג), וכאשר רצו היוונים להפריד את ישראל מן התורה והאמונה – זוהי גלות נוראה.

הניתוק מן התורה הוא ניתוק מהקב”ה נותן התורה. וכן כתב האבודרהם שהנוסח “להשכיחם תורתך” הוא על-שם הפסוק (ירמיה כג) “להשכיח את עמי שמי” – דהיינו שהתורה היא שֵם ה’, קודשא-בריך-הוא ואורייתא חד הוא, ושכחת התורה היא שכחת ה’ ח”ו.

ולעומת הגזירה של היוונים, היה הנס של חנוכה מעין מתן-תורה חדש. זהו הכח המיוחד של התורה שהתגלה בבית שני, “זיוה של תורה” שהיא אור השכינה השורה בישראל.

מרן הגאון הרב אברהם שפירא שליט”א (על-פי שיחה לחנוכה)

  ♦

הבוטחים בשמך באמת

כאשר עמדה מלכות יון הרשעה על ישראל, היה נראה בדרך הטבע כי עם ישראל אבוד ח”ו. למלחמה עם היוונים לא היה שום סיכוי טבעי; יון היתה ממלכה אדירה ואנשיה גבורים מלומדי מלחמה, וכנגדם היו החשמונאים קומץ יחידי סגולה, ומה טעם לצאת למלחמה אבודה מראש? באופן טבעי לא נותר להם אלא להתייאש.

אכן הקב”ה נתן רוח של חיזוק ובטחון בכהני בית חשמונאי שלא יתייאשו, ויחידי הסגולה שנותרו בישראל התחזקו בבטחון בה’ יתברך שהוא אב הרחמן ולא יטוש את עמו, ובכח הבטחון יצאו להלחם ביוונים. ואמנם אין סומכין על הנס, אבל הכהנים החשמונאים היו בטוחים בישועה בבטחון אמיתי ושלם, שכן כאשר ראו את מצבו של עם ישראל שאינו יכול להמשך כך, ממילא היו בטוחים שהקב”ה יעזור להם, שהרי לא יתכן שהקב”ה יעזוב את עם ישראל לאבדון ח”ו. לכן יצאו למלחמה, לא על-מנת לההרג, אלא מתוך שהיו בוטחים בשמך באמת שהקב”ה לבטח יושיעם.

מקור הבטחון הוא שמעורר לבו להרגיש את אהבת השי”ת אליו, וכאשר יהודי מעורר את תוקף האהבה שה’ אוהב אותו אע”פ שאינו הגון ואינו כדאי – כך מתעוררים עליו מלמעלה רחמי ה’ ואהבתו להושיעו. כוח הבטחון הוא דרך שהשאיר הקב”ה ליהודי להמשיך כוחות על טבעיים בשעה שכל הדרכים הטבעיות נעולות בפניו. וכן היה בימי החשמונאים, שעל-ידי הבטחון שעוררו מלמטה בצאתם למלחמה, המשיכו נצחון למעלה מן הטבע. כי אין דבר העומד נגד כוח הבטחון. וכח הבטחון הוא שממשיך את אורו של משיח, שכן הגאולה העתידה צריכה להיות נמשכת באתערותא דלתתא על-ידי בטחון בה’.

האדמו”ר מסלונים זצ”ל, מתוך “נתיבות שלום”

  ♦

נס השמן ונס הנצחון

ידועה הקושיא מדוע בגמרא בטעם קביעת הימים להלל והודאה, לא נזכר נס הנצחון על היוונים, רק נס השמן, ואילו בנוסח “על הניסים”, בתפילה ובברכת-המזון, מוזכר רק נס הנצחון?

ונראה לפרש על פי דברי הרמב”ן שעל-ידי הניסים הגלויים מודה האדם גם בניסים הנסתרים, “שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם” (רמב”ן שמות יג,טו).

והנה, על נס פך-השמן לא יוכל שום בר דעת להכחיש שהיה זה נס גלוי, אבל נס המלחמה והנצחון יכול מתעקש וחכם בעיניו לומר “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”. אלא שמנס פך-השמן הגלוי לומדים אנו על הנס הנסתר של הנצחון. ולכן במצות הנרות שהן להאיר לרשות-הרבים, לפרסומי ניסא גם למי שעדיין אינו מאמיןם שכל מעשינו הכל בהשגחה פרטית – צריך להזכיר את נס פך השמן (ולכן בגמרא נזכר רק נס זה). אבל בברכת הודאה שבתפילה, מי שכבר עומד ומתפלל לפני ה’ הריהו מאמין בניסים הנסתרים ויש לו חלק בתורת משה – ולכן הוא בא להודות על הנס הנפלא של הניצחון, של “מסרת גבורים ביד חלשים”.

ר’ שמואל מסוכצ’וב, בעל “שם משמואל” (על-פי “נאות הדשא”)

  ♦

עץ יוסף ועץ יהודה

המחלוקת בין יוסף ואחיו, ובפרט בין יוסף ויהודה, נבעה ממחלוקת עקרונית בהנהגת עם ישראל. יוסףסבר שיעודו של עם ישראל הוא ללמד גם לאומות-העולם את דרך ה’, להביא את הקדושה גם אל הגויים. ואילו יהודה ואחיו סברו שעם ישראל צריך לעסוק רק בבניין הקדושה בתוכו פנימה, “עם לבדד ישכון”.

כאשר היה המשכן בשילה, בחלקו של יוסף, היה ניתן לאכול קודשים בכל מקום שבו רואים את המשכן – כשיטת יוסף שעלינו להפיץ את הקדושה כלפי חוץ. אולם בבית-המקדש בירושלים, בחלקו של יהודה, ניתן לאכול קודשים רק בתוך המחיצות, בתוך חומות ישראל, כשיטת יהודה שעל קדושת ישראל להיות מוגדרת בגבולות ברורים ונפרדת מן העמים.

האחים טענו בצדק ששיטת יוסף מסוכנת לכללות ישראל וקיומו, בהיותה עלולה להביא להתבוללות. במחלוקת זו התבלטו במיוחד שמעון ולוי, הם המקנאים על קדושת ישראל ורגישים לסכנת הטמיעה, שעל-כן מסרו נפשם על כבוד דינה אחותם, וגם כעת חרדו מפני הסכנה בשיטת יוסף. לבסוף הציע יהודה “לכו ונמכרנו לישמעאלים ונראה מה יהיו חלומותיו” – נראה כיצד יצליח בהיותו בין העמים…

פרשיות יוסף ואחיו נקראות בתקופת חנוכה, והדברים קשורים זה לזה. היוונים “פרצו חומות מגדלי“, רצו שישראל יתבוללו בעמים, ושתורת ישראל אף היא תחשב כשאר החכמות. על כן אמרו היוונים לישראל: “כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל“. שור רומז ליוסף הצדיק – “בכור שורו הדר לו” – והיוונים רצו להתלות בשיטת יוסף, אך לא הבינו שיוסף התכוון שישראל יהיו מורי דרך להכרת אלוקי-ישראל, ולא חלילה להשכיח שם אלוקים.

הנצחון על היוונים בא על-ידי שבט לוי, הלמוד להלחם נגד ההתבוללות, ובמיוחד על-ידי הכהנים, שנבדלים בתוך בני ישראל לקדושה, שמכוחם ניתן להעמיד מחדש את הקדושה הנפרדת מן העמים. זהו גם התוכן של נס פך השמן, שבכדי להדליק את נר ישראל העומד בסכנה צריך למצוא את פך השמן שחתום בחותמו של הכהן הגדול ושיד נכרים לא שלטה בו.

בגאולה הקרובה אנו מובטחים שיוסף ויהודה יתחברו כאחד, כדבר ה’ ביד יחזקאל הנביא: “הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי“. העמים ירצו להתחבר אל הקדושה, אך יבינו שקדושת ישראל צריכה להיות נפרדת ומוגדרת ורק אז יוכלו הם להנות מקדושת בית ישראל. ועם התעלות העולם יהיו כל ישראל ככהנים הקדושים, “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”.

הראי”ה קוק זצ”ל (מעובד על-פי “שמועות ראיה”)

 ♦

חינוך לישראל

לכאורה, מה הצורך בנס פך השמן? והרי כשאין לנו אפשרות לקיים את המצוה, אנו פטורים ממנה לגמרי, “אונס רחמנא פטריה”!

אלא שעיקר כוונת היוונים היתה “להשכיחם תורתך” ואמרו לישראל “כתבו לכם על חלק השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל”. וישראל טעו לחשוב שמא באמת אין הקב”ה חפץ במעשיהם. לכן המציא להם הקב”ה פך שמן טהור אפילו כשהיו פטורים מצד הדין מן המצוה, ובנס זה הראה להם שחפץ במעשיהם.

לכן קוראים לימים הללו חנוכה – כמו שמחנכים את הקטן במצוות, למרות שאינו בר-חיובא, ורק שידע מה לעשות לאחר שיתחייב, כך ממש בנס זה חינך הקב”ה את ישראל כשהיו פטורים, כדי שידעו מזה על כל המצוות שחייבים בהם כמה חפץ ה’ במעשיהם.

בשם הרבי מקוצק זי”ע

אהבתם? שתפו את הפוסט:

צריכים עזרה?
שלח לנו WhatsApp

הרשמו לתפוצה וקבלו מידי שבוע מאמר מרתק על הפרשה: