איך מכניסים פיל בקוף המחט… מתוך דף 'התחדשות' שיצא לאדר שני (בשנה מעוברת), מעובד ע"י ניר מנוסי.
על חדש ניסן נאמר בתורה "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". חוץ מראש השנה החגיגי בתשרי, מסתבר, ישנו ראש שנה סמוי באמצע השנה, בראש חודש ניסן. לפי זה ה'אלול' של השנה הסמויה הזו הוא אדר, ובמקרה של שנה מעוברת, אדר ב'. אלא שבניגוד לאלול – חודש התשובה הרציני, הנתון תחת אימת הדין של ראש השנה המתקרב – באדר הפורימי יש לסכם את השנה ולהתכונן לחדשה דרך שמחה וצחוק.
מפיל לפלא
לפי הקבלה לכל חודש מקבילה אות המשקפת את מהותה. האות של אדר היא קו"ף, שהיא גם מלה בת שתי משמעויות: החיה קוף וקוף המחט. בחודש שעבר התמקדנו במובן הראשון והפעם נתמקד בשני.
המחט היא המצאה מופלאה: מלפנים חוד, מאחור חור, והרי לפנינו מכונת תפירה זולה ואלגנטית. מסיבה מיסתורית, חור המחט נקרא קוף (אולי כי הוא עוקב אחרי החוד כקוף אחרי בן-אדם). זאת ועוד: מימרה מפתיעה של חז"ל תופרת את קוף המחט לחיה מצחיקה אחרת – הפיל. בדיון על חלומות אומרים חז"ל ש"אין מראים לאדם [בחלום] אלא מהרהורי לבו" – לכל פרט בחלום יש אחיזה בחיי האדם, ולכן על דברים התלושים לחלוטין מחיינו איננו חולמים. ומה הדוגמא שהם מביאים? פיל הנכנס בתוך קוף מחט.
מדוע בחרו חז"ל דוקא בדימוי סוריאליסטי זה? מכיוון שאין בדבריהם פרט שרירותי, הרי שמשהו עמוק מסתתר כאן. מעבר לכך, נשים לב שלא מדובר בדבר שבלתי אפשרי לחלום אותו, אלא רק שהאדם הסביר, שאינו חושב על דברים כאלו, לא יחלום אותו. אך מי שימלא יומו במחשבות על פילים הנכנסים בקופי מחט בהחלט אמור להצליח לחלום עליהם. למעשה, כפי שמייד נסביר, מדובר בחזון עמוק ביותר שעל כולנו לשאוף לחלום ולהגשים.
מהו הפיל? לפני הכל, מדובר בחיה הגדולה ביותר ביבשה. לפי חז"ל לכל חיה בטבע יש פסוק המבטא את מהותה, פסוק אותו היא 'שרה' בעצם קיומה. פסוקו של הפיל הוא "מה גדלו מעשיך ה', מאֹד עמקו מחשבותיך". קיומה של חיה ענקית כזו, על השקט והכובד המלכותיים בהם היא מתנהלת, היא המחשה לגדולת הבורא ("מה גדלו") והד לעומקים הבלתי מפוענחים שלו ("מאד עמקו"). מסיבות אלו הצביעו חז"ל, לצד דימוי הפיל בקוף המחט, על זיקה בין פילים לפלאים. המלה פלא קשורה מאוד באות אל"ף, סמל לה' האחד הנפלא מעינינו. האל"ף של אלקים מסתתרת כביכול מבעד לבי"ת של "בראשית", סמל לאחדותו הנסתרת של הבורא שמאחורי השניות הנגלית של הבריאה. רשת הסמלים הזו ממחישה כיצד בפיל, עם כל ארציותו, יש מן הפלא של האל"ף הזו (כפי שאפילו מורגש במלה האנגלית elephant ).
מהו איפוא פירוש הפיל הנכנס בקוף המחט? נראה שיש כאן איור סמלי לבריאת העולם: ה' האינסופי בורא חלל מצומצם ואז חודר לתוכו. הבלתי-מוגבל נכנס לתוך המוגבל. הדימוי בא לנער אותנו מהתפיסה הרווחת שהאלוקות היא נשגבת ומופשטת ולכן מרחפת מעל המציאות ואינה מתעניינת בבני האדם הנחותים. כניסת הפיל לקוף המחט פירושה שאלוקות נשגבת באמת תחדור גם לחללים הקטנים ביותר של חיינו (תתעניין אף ב'קופים' נחותים כמונו). מה פירוש יציאת הפיל מהצד השני? הוא מבטא את התגלות ה' בתוך העולם, התחדשות תהליך הבריאה יש מאין בכל רגע. הפיזיקה הקוונטית מתארת כיצד חלקיקים תת-אטומיים נבראים ומתכלים בכל רגע; הפיל המגיח מקוף המחט רומז כי הדבר נכון לא רק במיקרו אלא גם במאקרו: המציאות כולה נבראת בכל רגע יש מאין.
אי-הסבירות לראות תופעה כזו בחלום מעידה על כך שרעיון הבריאה יש מאין נשגב מתפיסת אנוש. מצד שני, היכולת להרהר בכך ביום עד שחולמים על כך בלילה משמעותה שהאדם כן מסוגל לשער בלבו את הפלא הזה, גם אם לא לתפוס אותו לחלוטין.
מאני לאין
כמעט כל אחד זוכה, לפחות פעם אחת, לחוש משהו מפלא האינסוף האלוקי. חוויה זו דומה במעט להשתאות שודאי מילאה את האדם בימי קדם בעומדו לראשונה, בערבה החשופה, פנים בפנים מול פיל. אך רוב הזמן אנו חיים בהדחקה של הרובד בתוכנו הער לחוויה הזו. לעומת הפיל(א)יות האלוקית ישנה הפיליות שלנו – השומנים העודפים ו'עור הפיל' שאנו צוברים סביב שורש נשמתינו והמשכיחים מאיתנו את זכרון היותינו נבראים בצלמו של בורא מופלא.
על מנת לשחזר את הרובד בתוכנו החי את הזכרון הזה עלינו לזכך את עצמנו. לשם כך צריכים אף אנו לעבור בקוף של מחט. מהו קוף המחט שלנו? ניתן לדמותו למראת יד קטנה המשקפת לנו את 'קופיותינו' – עד כמה מגוחכת יומרתנו להיות בני אדם מכובדים, עד כמה אנו כקופים לעומת מה שאנו עוד יכולים להפיק מעצמנו. העימות עם הבבואה הזו מטהר אותנו מהדימוי העצמי השמן שלנו. הוא הופך את האַנִי שלנו לאַיִן. בהגיחנו מצדה השני של המראה קלילות חדשה פושה באברינו ואנו מסוגלים לחיות ולתת ביתר חופשיות. מרחב התנועה החדש נפתח בפנינו מעניק לנו טעם מחוסר הגבולות של האינסוף שברא אותנו, ואנו מידמים לו. הפיל היוצא מקוף המחט הינו בהגדרה שונה מהפיל שנכנס לתוכו: על הפיל הראשון לא היינו יכולים להאמין שאי פעם ייכנס לתוך קוף מחט; על הפיל השני אנו כבר יכולים להאמין הכל.
בצעדת העדלאידע החוצה את אדר ב' וצועדת לתוך השנה החדשה עלינו להוציא את כל הפילים מהארון שלנו, התחפושות המגושמות שאנו עוטים כדי לשכוח מי אנחנו. נשוב ונלבש אותם בצעדנו ברחוב, אך הפעם לא כדי להסתתר אלא כדי להתגלות, כדי לעשות מעצמנו צחוק שיטהר אותנו מהם. מזוככים ממשמנינו העודפים נוכל להשתחל בקלות דרך קוף המחט של סוף השנה ולהגיח מהצד השני פילי פלאות קלילים שאין דבר בעולם שאין ביכולתם לעשותו.
� הו~����001הדרגתי מכל, ונעשה דרך הצטברות שינויים עדינים במרקמנו הטבעי. והנה, הדרך השימושית ביותר לשיפור התנהגותינו היא לשאוף תמיד להרגיש שאתמול היינו כקופים לעומת מי שביכולתינו להיות היום. במלים אחרות, עלינו לנסות ולחולל אבולוציה תמידית מהקוף לאדם. כך נוכל להיעשות לאנשים טובים יותר.
ביטול ההבחנה המהותית בין האדם לחיה הפך בדורנו תירוץ לאי-שיפור התנהגותינו הטבעית. אם אנחנו בסך הכל חיות מדברות מדוע שנידרש להתעלות מעל יצרינו? כך החל רעיון מוצא האדם מן הקוף להוביל בפועל לניוון האדם אל הקוף. חודש אדר, זמן ה"ונהפוך הוא" הפורימי, הוא השעה לסובב חזרה את הגלגל. גיוס הרעיון האבולוציוני לצורך שיפור המידות במקום הזנחתן הוא היפוכו על פיו, בריאתה מחדש של האבולוציה ככח יוצר בחיינו.
la�<Es�001t-size:10.0pt;line-height:150%; font-family:David'>(בראשית לא, מב); כלומר, אחד מכינוייו של הקב"ה הוא "פחד", ואם כן "פחד היהודים" יכול להתפרש כ'אלוקי היהודים'.
העליה מהמישור הרוחני לאלוקי היא ההודאה בכך שכל מעלותינו, הן הכוח הפיזי והן יראת השמים שלנו, ניתנו לנו מלמעלה, ואם הקב"ה יחפץ בכך ביכולתו לקחת אותן מאיתנו בכל עת. הביטוי "פחד יצחק", הקושר את הפחד עם צחוק, מזכיר את הפסוק "יושב בשמים ישחק" (תהלים ב, ד), וכן את הבדיחה הידועה "אם ברצונך להצחיק את אלוקים ספר לו את תוכניותיך" (או במקור האידי: "מֶענטש טראכט אוּן גֹאט לאכט", האדם מתכנן ואלוקים צוחק). הזכרון כי הקב"ה הוא המנהל האמיתי היחידי של העולם מפוגגת כל יומרה מצדנו להיות בעלי כוח, כולל הכוח הבלתי-כוחני לכאורה של האמונה. כפי שיראת השמים המתיקה את הכוחנות החיצונית, כך השלכת כל מעלותינו אל הקב"ה ממתיקה את הגאוותנות הסמויה המתגנבת לחיי האמונה.
לפי פירוש זה, מה שהפיל את "פחד היהודים" על העמים היה נכונות היהודים לשמוט את כל תוכניותיהם ולהפתח לגמרי לרצון השם, כולל לאפשרות שיפסידו. אכן, זה הדבר המפחיד מכל. אלא שהפעם הפחד שהתעורר כלל לא היה מהיהודים אלא מהקב"ה עצמו, מההכרה בכך שהוא מחליט מי ינצח ומי יפסיד.
הפירוש השלישי של "פחד היהודים" הוא הפורימי מכולם. לאחר שרכשנו אומץ ארצי, ואז ריככנו אותו ביראת שמים רוחנית, עלינו להשליך הכל מעלה בהפקרות אמונית! כך נזכה לאורה ושמחה וששון ויקר, אמן.
