פורסם לראשונה בעתון בשבע, ולאחר מכן בספרו של המחבר "עין רואה".
בשעה שלוש לפנות בוקר צלצל הטלפון הנייד של יהודה ליבמן מישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר. כאשר ענה, שמע קול מודאג:
"אינך מכיר אותי. קוראים לי נתן, ואני נמצא כעת בדרך משכם לירושלים. לפני כמה שעות נכנסתי עם אחי ועוד כמה חברים בטרנזיט לקבר יוסף, התחלנו לקרוא על הציון 'תיקון הכללי' ולהתפלל. פתאום שמענו רעשים חזקים, קריאות "אללה הוא אכבר" וקולות של אבנים מושלכות. שמענו קבוצה של ערבים מתקרבת אלינו. יצאנו החוצה במהירות, רצנו לאוטו, התנענו והסתלקנו מהמקום. כשיצאנו משכם ועזבנו את התחום המסוכן, שמנו לב פתאום שאחי נחמן חסר!"
נתן סיים בקול נשבר:
"תעשו משהו… תוציאו את אחי משם!…"
יהודה התקשר מיד למח"ט שומרון, אלוף משנה הראל, וסיפר לו שכרגע נמצא חסיד ברסלב לבדו בקבר יוסף והוא נתון בסכנת חיים מיידית. המח"ט הכין מערך של תצפיות וכח צבאי לכניסה. באותם ימים של חשוון תשס"ד היה זה מבצע מסובך במיוחד. יהודה המשיך להתקשר לגורמים נוספים וניסה להשיג מידע מכל מיני מקורות, ובין השאר התקשר לקצין ביטחון של המועצה האזורית שומרון, כדי שייערכו לכל תרחיש ויכינו אמבולנס.
לאחר כחצי שעה התקשר המח"ט ליהודה ואמר:
"הכנסנו כח לשכם, סרקנו את כל האזור ואין כלום, אין אף אחד. תן לי את מספר הטלפון של האח שהתקשר אליך, אנחנו חייבים לתחקר אותו. אולי הוא ימסור לנו פרטים שיעזרו לנו יותר".
מפקד החטיבה החל להפעיל 'נוהל חניבעל' – היערכות לחטיפת אזרח או חייל – נוהל ברמת כוננות גבוהה ביותר, שכרוך בהכנת כוחות, הפעלת מקורות מודיעין, סריקות, והקפצת מאות חיילים.
אחרי עשרים דקות, קיבל יהודה צלצול. על הקו היה נתן שדיבר בהתרגשות:
"ברוך השם. אחי נחמן הגיע הרגע לירושלים!"
"תן לי לדבר אתו", ביקש יהודה המופתע, "לפני כן אני לא מודיע כלום לאף אחד".
הטלפון הועבר לנחמן.
"אתה נחמן? אתה נשארת לבד בקבר יוסף ויצאת בשלום?"
"כן".
"טוב, חכה רגע. אני רק מתקשר לצבא להודיע שהכל בסדר ועוד שתי דקות אני חוזר אליך".
יהודה התקשר למח"ט, הודיע לו שהנעדר נמצא בריא ושלם בירושלים והבטיח לעדכנו ביתר פירוט בהמשך. לאחר מכן התקשר לנחמן וביקש ממנו לספר כיצד נחלץ. הוא החל לספר:
בשתיים בלילה הגענו חבורה של עשרה חסידים לקבר יוסף והתחלנו להתפלל. הייתי ברחבה של הציון, שקוע לגמרי בקריאת 'התיקון הכללי'. פתאום שמתי לב שיש קולות של ערבים שמתקרבים, ושהחבר'ה ברחו לעבר הטרנזיט. ניסיתי לרדוף אחריהם וראיתי שהרכב כבר נסע. נבהלתי מאוד וחשבתי: לאיפה אברח כעת? לא היה לי פלאפון ולא היה לי מושג מה לעשות. הורדתי חמישה קילו מרוב פחד… אמרתי לעצמי: יש לי רק מקום אחד לברוח אליו, אל יוסף הצדיק!
רצתי בחזרה אל הציון והמשכתי לומר 'תיקון הכללי' מאותו מקום שבו הפסקתי. אחר כך התחלתי לצעוק "רבי נחמן, רבי נחמן, תציל אותי!", ואז חשבתי שבעצם אני צריך לפנות ליוסף הצדיק שנמצא פה. הערבים זרקו עלי אבנים, שמעתי שהם יורדים במדרגות וצועקים "צא יהודי, צא!", "איטבח אל יאהוד!" ידעתי שהם באים לשחוט אותי… הייתי מקופל בציון והתחלתי לצעוק בכל הכח:
"יוסף! יוסף! באתי לכאן בשבילך, תציל אותי, תוציא אותי מכאן!…"
פתאום שמעתי קול של זקן, שצועק בערבית אל המתקרבים:
"לכו מכאן! תסתלקו כולכם! אל תעזו להתקרב אל היהודי!"
שמעתי שהזקן, שהופיע משום מקום, לא מסתפק בצעקות, אלא משליך עליהם אבנים. ממש הרגשתי שיוסף הצדיק בא להציל אותי. פתאום שמעתי קולות של מכונית מתקרבת, הרמתי את הראש וראיתי שכולם נעלמו, הערבים וגם הזקן. אף אחד לא היה בשטח. ראיתי שהגיעה מכונית ויצאו ממנה שני חסידי ברסלב שלא הכרתי. הם ירדו במדרגות השבורות. צעקתי לעברם:
"אל תיכנסו! מסוכן עכשיו, ניסו להרוג אותי. בואו נברח!"
שני החסידים הסתכלו עלי בפליאה ואחר כך הביטו זה בזה. כל אחד מהם אמר כמה פסוקי תהלים במהירות, מקסימום מזמור קצר, עלינו על האוטו שלהם וברחנו מהמקום. נסענו ישר לירושלים והגעתי לאחי".
