בלעם ביקש לקלל, אך דווקא הצניעות שראה במחנה ישראל עוררה את התפעלותו.
מה ראה שם, ומה מלמדת אותנו ברכתו על הצורך האנושי העמוק בקשר ובקרבה?
מה טובו אוהליך
בפרשת בלק אנו קוראים על ברכתו המפורסמת של בלעם הרשע, אשר ביקש לקלל ונמצא מברך: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". חז"ל במדרש עומדים על השבח המסתתר במילים אלו, ומסבירים שבלעם ראה שפתחי אוהליהם של בני ישראל אינם מכוונים זה כנגד זה. ראייה זו עוררה בבלעם הרשע התפעלות עצומה ממידת הצניעות הטבועה בעם ישראל.
צניעות – תכונה שמתאימה לנפש
בעקבות ברכתו של בלעם על צניעותם של ישראל, אנו רוצים לצלול לעומק מהותה האמיתית של הצניעות. כאשר מדברים על הצניעות, מקובל להציגה בעיקר כגדר וכמניעה מפני עבירה, אמצעי שתפקידו לשמור את הבת מהיכשלות. בהצגה זו יש אמת, אך היא איננה ממצה את מהותה של הצניעות, ולפעמים אף מרחיקה את הבת מן הצניעות במקום לקרבה אליה, שכן הבת חשה שמדברים אליה כאל מי שעליה רק להתאפק ולהתגבר.
האמת היא שהצניעות איננה רק גדר המוטל על הבת מבחוץ, אלא היא תכונה שמתאימה לעצם הנפש ולמה שהיא באמת מחפשת. כאשר בת חיה בצניעות, היא חיה בהתאם לרצונה האמיתי, ולעומת זאת ריחוק מן הצניעות אינו רק עבירה על גדר, אלא פגיעה בנפש עצמה וביכולתה ליצור קשרים טובים ובריאים עם הסובבים אותה.
מי במרכז? אני או הקשר?
כדי לעמוד על אופייה של תכונה זו, נתבונן תחילה בביטויה של הצניעות מתוך הדרך שבה חברות משוחחות זו עם זו. בנות מטבען אוהבות מאוד קשר ותקשורת, ויש להן צורך עמוק לשתף בחוויות ובתחושות ולחוש שמקשיבים להן ומזדהים איתן. בשיחה חברתית טובה ובריאה, הקשר עומד במרכז. כל בת מבינה שכשם שהיא רוצה שיקשיבו לה, כך גם חברתה זקוקה להקשבה, ולכן היא מצניעה את עצמה, מפנה מקום ומקשיבה מתוך רצון אמיתי לתת ולהשתתף בחיי חברתה. השיחה מתנהלת בנחת, פעם אחת מדברת ופעם השנייה מקשיבה. אולם, לעיתים הצורך לדבר משתלט על הבת והיא הופכת עסוקה רק בהבלטת עצמה. גם כשהיא שותקת, היא אינה קשובה באמת אלא רק מחכה ל"תורה" לדבר, ואף נכנסת לתוך דברי חברתה ומגבירה את קולה כדי לאלץ את הסביבה לשמוע אותה. קשר כזה, הנוצר מתוך אילוץ וכפייה, הוא דרך קצרה שהיא ארוכה. בטווח המיידי הבת מרוויחה תשומת לב ללא מאמץ, אך בטווח הארוך היא נותרה בתחושת בדידות עמוקה, שכן היא מרגישה שאיש אינו מחפש את קרבתה מבחירה, ומתוך כך היא מתרגלת לקשר לא בריא הבנוי על ניצול ואילוץ.
קשר של בחירה
מתוך ההתבוננות שלנו במתרחש מתחת לפני השטח בשיחה פשוטה בין חברות, נעבור להעמיק במה שמתרחש בתוך הבחירה של הבת כיצד היא רוצה להתלבש ולהיראות:
כאשר הבת בוחרת להופיע במראה עדין וצנוע, היא פועלת מתוך אותה צניעות נפשית המבקשת לשים את הקשר האמיתי במרכז. מראה צנוע יוצר סביבה נעימה, המאפשרת לחברות לבחור בקרבתה מתוך רצון טוב, מבלי שהמראה החיצוני יאנוס ויאלץ את העין לשים לב אליה. לעומת זאת, הבחירה במראה בולט ומושך יתר על המידה, דומה להרמת הקול ולצעקה בשיחה. היא נועדה לאלץ את הסביבה להתייחס אליה, כדי שרק היא תהיה במרכז, מה שגורר תחרות חברתית קבועה של "מי תתפוס יותר את הבמה".
מה עיקר ומה טפל?
עיסוק מוגבר זה הופך את התפקידים: במקום שהמראה החיצוני יהיה כלי ועזר להבעת הנפש והמידות הטובות, הבת מתחילה לזקוף את כל מהותה אל החיצוניות בלבד.
הדבר דומה לדרשן האומר דברי תורה בפני הציבור. מטרתו העיקרית של הדרשן היא לעורר ליראת שמיים, ויחד עם זאת הוא דואג שהופעתו תהיה מזמינה ונעימה. אך אם הוא יהיה עסוק בעיקר בשאלה כיצד הוא נראה וכיצד הציבור ישבח את הופעתו, הרי שהוא הופך את התוכן הפנימי לכלי זול שנועד רק למשוך תשומת לב. כך בדיוק מתהפך היחס כאשר החיצוניות הופכת לעיקר והנפש משתעבדת לרצון להרשים ולמשוך את העין.
להשתחרר מהלחץ
נמצא שהצניעות איננה הגבלה שבאה רק לשמור עלינו שלא ניכשל, אלא היא תכונה נפשית פנימית שהיא הכי בריאה וטובה לבת, וזה מה שהיא באמת רוצה עמוק בפנים. מראה צנוע ועדין נותן לנפש מנוחה, ומשחרר את הבת מהלחץ הקבוע להבליט את עצמה ולמשוך תשומת עין ותשומת לב. במקום לנסות לאלץ את הסביבה להסתכל עליה, הצניעות מאפשרת לה ליצור קשרים אמיתיים עם חברותיה, קשרים שמבוססים על בחירה ורצון. כאשר הבת מבינה שהצניעות היא הכלי שדרכו הנפש הטובה שלה באה לידי ביטוי, היא מתחברת לאותה מידת צניעות מבורכת שעליה שיבח בלעם את עם ישראל כשראה את האוהלים שלהם בפרשתנו.
שבת שלום!
הרב יצחק שפירא
בית המדרש 'עוד יוסף חי'
