מדוע אנו לא אומרים הלל בפורים? מה ההבדל בין עבד של ה' לעבד של אחשורוש?
ולמה פורים לא יתבטל לעולם?
הגמרא במסכת מגילה דנה בשאלה מדוע אנו לא אומרים הלל בפורים. הגמרא מביאה שלוש דעות שמסבירות את הטעם לכך:
- לדעת רב נחמן, אנו אכן אומרים הלל בפורים, אך על ידי קריאת המגילה. ובלשונו: "קריאתה זו הלילא" – קריאת המגילה היא כמו אמירת הלל.
- רבא חולק עליו, וטוען כי אמירת הלל נובעת מהיותנו עבדי ה', וכפי שאנו אומרים בהלל: "הללו עבדי ה'". אך בפורים, למרות הנס הגדול, "אכתי עבדי אחשורוש אנן" – אנו עדיין עבדי אחשורוש, ולכן אין מקום לאמירת הלל.
- הגמרא מביאה הסבר נוסף, שאין אומרים הלל על נס שהתרחש מחוץ לארץ ישראל, אלא רק על נס שנעשה בארץ ישראל.
כאשר נתבונן בשלוש הדעות הללו, נגלה שהן משקפות את מהותו של יום הפורים, ואת היעד אליו אנו מצפים להגיע לעתיד לבוא.
להיבלע בקשר עם ה'
לפי רב נחמן, קריאת המגילה היא ההלל של פורים, משום שהיא מבטאת בצורה מופלאה את הקשר שלנו עם הקב"ה. הדרך של המגילה לבטא את הקשר העצמי שלנו לה' הוא מתוך הסיפור על דמותו של אחשורוש. בסיפור המגילה אחשורוש מצטייר לנו כמי ששקוע לחלוטין בתענוג שלו, כך שהוא בלוע בתוך התענוג לגמרי. ההתמסרות של אחשורוש לתענוג שלו לא הייתה רק הנהגה אישית, הוא הפך אותה לאידיאולוגיה ותפיסת עולם, והוא היווה השראה לכל נתיני ממלכתו לנהוג כמוהו ולהיבלע בתוך התענוג שלהם.
תכונה זו של אחשורוש השפיעה גם על עם ישראל, אך בצורה שונה מכפי שהיא השפיעה על הגויים: היהודים גילו בתוך עצמם את היכולת להיבלע בתוך הטבע היהודי הפנימי שלהם ולהיות מסורים באופן מוחלט לקשר עם ה'. היהודים ראו באחשורוש את הדמות דרכה ה' מחליט כעת להתלבש בתוך העולם ולהנהיג אותו, כביכול ה' התחפש לאחשורוש, ומתכונתו של אחשורוש להיבלע בתענוג הגשמי שאבו היהודים השראה לגלות את הטבע היהודי שלהם ולהיבלע בו לגמרי.
התענוג של היהודים מהקשר עם ה' הוא לא תענוג מוחשי, ולכן הם מרגישים שדווקא התענוג הגשמי של אחשורוש בכוחו להמחיש להם את התענוג האלקי אליו הם שואפים. כאשר היהודי נפגש בתענוג גשמי, הוא מקבל המחשה מהו תענוג. היהודי מתבונן בתענוג הגשמי, ומגיע למסקנה שאכן הוא מחפש תענוג, אך תענוג מסוג אחר, תענוג אלקי. אמנם, אם היהודי לא היה נפגש בתענוג הגשמי, לא הייתה לו המחשה לתענוג האלקי אותו הוא מחפש. מתוך המפגש עם התענוג הגשמי היהודי הצליח להתעלות ולחוש את התענוג האלקי. כך הרגישו היהודים גם ביחס לאחשורוש: ההתמסרות של אחשורוש לתענוג הגשמי היוותה עבורם המחשה לתענוג האלקי אליו הם שייכים באמת. בלי אחשורוש, הרגישו היהודים, התענוג שלהם מהקשר עם ה' לא יהיה ממשי והוא פשוט ייעלם.
מכך אנו רואים שקריאת המגילה חושפת בנו את הטבע היהודי העצמי שלנו, להיות קשורים לקב"ה. מכיון שהמגילה מביאה לגילוי זה, היא נחשבת לפי רב נחמן כהלל.
הללו עבדי ה'
רבא מלמד אותנו מהי נקודת החיסרון בעבודת ה' זו שמייצרת לנו המגילה. רבא טוען שאמנם על ידי המגילה גילינו את הקשר העצמי שלנו עם ה', אך אנו עדיין עבדי אחשורוש. כדי לומר הלל באמת, יש צורך להתקדם ולהתעלות משלב של "עבדי אחשורוש" לשלב של "עבדי ה'".
כאן עולה השאלה: מה ההבדל בין ה' לאחשורוש? וממילא, מה ההבדל בין עבד של ה' לבין עבד של אחשורוש?
ה' המציא את עצמו
כדי להבין את ההבדל בין ה' לאחשורוש, נקרא שורה קצרה מתוך הספר מעין החכמה (אות ט), המיוחס למשה רבנו ע"ה: "ודע כי הקב״ה המצוי הראשון, ולא נקרא מצוי רק מי שהמציא את עצמו".
מה המשמעות של ביטוי זה? הביטוי המוכר והשגור יותר על הקב"ה הוא "סיבת כל הסיבות", כלומר שהוא קדם להכל ואין שום דבר שקדם לו. אך כאן אנו נפגשים בביטוי מפתיע ביחס לקב"ה – ה' "המציא את עצמו". ביטוי זה דומה למובא פעמים רבות בחסידות שהקב"ה "מציאותו מעצמותו", ולעיתים גם "עצמותו מעצמותו", כלומר שה' בעצמו עשה את עצמו.
כדי שנוכל להבין את משמעות הדבר, ננסה להציג זאת הכי פשוט שאפשר: אם נשאל ילד – "מי ברא את ה'"? ישנם שתי אפשרויות מה הילד יענה:
אפשרות ראשונה, שאותו ילד יענה – "אף אחד לא ברא את ה'". תשובה זו מבטאת את האמירה ביחס לקב"ה שהוא "סיבת כל הסיבות". אך אפשרות שנייה, מדויקת יותר, היא שהילד יענה – "ה' ברא את עצמו". זו תשובה שמבטאת את החידוש שבאמירה שה' "המציא את עצמו".
מה הקשר לפורים?
ההבדל בין אחשורוש לה' מתבטא דווקא בנקודה הזו:
אחשורוש אכן היה שקוע לחלוטין בתענוגותיו, אך המציאות שלו היא נתונה וקיימת, ואין לו את היכולת להמציא את עצמו. כך גם החיבור שלנו לה' שמתגלה בפורים מתבטא בגילוי הטבע היהודי שלנו, אך עדיין זהו טבע שקיים בתוכנו כנתון, ואיננו יוצרים אותו בעצמנו.
במילים אחרות, כאשר אנו נמצאים תחת שלטון אחשורוש, אנו מגלים את הקשר העצמי שלנו עם ה' כמשהו שקיים בתוכנו באופן טבעי, אך עדיין חסרה לנו היכולת להמציא את עצמנו מתוך חיבור למי שיודע להמציא את עצמו – הקב"ה.
נס של ארץ ישראל
כאן נכנסת הדעה השלישית בגמרא, שהלל נאמר רק על נס שבארץ ישראל. הניסים שהיו בחוץ לארץ לפני שנכנסנו לארץ ישראל היו שה' עטף אותנו כך שנבלענו בתוך התענוג שלו, כמו ענני הכבוד שעטפו אותנו במדבר. אך בארץ ישראל נדרש מאיתנו להחזיק את עצמנו. בארץ ישראל אנו לא נבלעים בחיות שה' מחייה אותנו, אלא אנחנו צריכים להחיות את עצמנו. הניסים של ארץ ישראל הם היכולת שלנו להמציא את עצמנו, מתוך חיבור לה' שממציא את עצמו.
ימי הפורים לא יבטלו
ובכל זאת, על אף שהגילוי שיהיה לעתיד לבוא נעלה יותר מהגילוי של פורים, פורים לא עתיד להתבטל, וכפי שפסק הרמב"ם (מגילה ב יח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר… ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".
כפי שנכתב, פורים מגלה בנו את היכולת להיבלע עד הסוף בתוך התענוג מהקשר עם ה', ועל כך אנו לא רוצים לוותר גם לעתיד לבוא. גם כאשר אנו ממציאים את עצמנו, ומספרים את הסיפור של עצמנו, אנו לא רוצים להיות רק מי שמספר את הסיפור, אלא להיות גם חלק מהסיפור עצמו. אנו רוצים גם לספר את הסיפור, וגם להתענג מהסיפור שאנו מספרים, ולהיבלע בתוכו ממש. את הכח להיבלע בתוך הסיפור אנו נקבל תמיד מיום הפורים, והוא לא יתבטל לעולם.
להחיות את עצמנו
מהי משמעות הדברים בעבודת ה'?
כאשר אנו נתקלים במציאות שמתנגדת לקשר שלנו עם הקב"ה, מתעורר בתוכנו הטבע העצמי של הנשמה, ואנו מצליחים לא להיכנע, "לא יכרע ולא ישתחוה", לכל דבר שעלול לנתק את הקשר שלנו עם הקב"ה.
גם היום, במלחמה הנוכחית, כאשר אויבינו ניסו להתנגד לקיום של עם ישראל – התעורר הטבע היהודי של עם ישראל, וגילינו בתוכנו כוחות מופלאים בעמידה מול כל מה שמנסה להתנגד לקיומנו כעם שקשור לקב"ה.
אך כאשר אנו לא נתקלים בהתנגדות לקשר שלנו עם ה', מוטל עלינו להחיות את עצמנו. כאשר אנו נאבקים ברע, מתגלים בתוכנו כוחות מופלאים. אך במצב בו איננו נתקלים בהתנגדות, עלינו להמציא את החיות שלנו בעצמנו. כעת העבודה היא לא לגלות את הטבע העצמי שלנו, אלא להתחבר לקב"ה שממציא את עצמו ונותן לנו את הכח ומצפה שגם אנחנו נחייה את עצמנו.
שבת שלום וחג שמח !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'