💦 עבדו על כולנו, לא היו מרגלים… – סיון תשפ”ב

שמתם לב שלמרגלים
בכלל לא קוראים מרגלים?…
בכל התיאור של חטא המרגלים בפרשה,
אין אפילו אזכור אחד של מרגלים.
איך קןראים להם?
“אנשים”, ובעיקר “התָּרים”.

כנראה שריגול במובנו הצבאי
הוא פחות מה שהמרגלים עשו.
הם נשלחו “לתור” את הארץ.
אותה מילה בהטיה אחרת מופיעה
בסוף הפרשה שלנו –
“וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”.

מה זה “לתור”?
על רגל אחת, לתור זה להסתכל על משהו
ולנסות שהוא יעניין אותי.

המרגלים נשלחו לפגוש את הארץ,
לעמוד על הסוד שלה ולעורר חשק אליה.
הפלא האלוקי שמתחבא בתוך הארץ
גורם לה להיות עם לב חי ופועם.
כמו שאסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה,
שיסתכל עליה ויתאהב בה,
כך המרגלים ‘יצאו לפגישה’ עם המיועדת.

מדוע הפגישה הסתיימה בכישלון?
זה כמו אחד שיוצא לפגישה אבל אינו מוכן
לצאת מעצמו באמת.
הוא מחפש בבחורה איתה הוא נפגש
את סיפוק הצרכים ומילוי הרגשות שלו.
אם היא לא עומדת בקריטריונים – הוא מתאכזב,
וחווה רק את העול המכביד שיהיה לו
אם יתחתן איתה.

אם המרגלים היו מוכנים להיפתח,
לכרות אוזן לקול הפנימי של הארץ,
הם היו מתאהבים בה מיד.

כל אחד מאיתנו במהלך שליחות החיים שלו,
עומד בפני דברים חדשים –
חתונה, בניית בית, עבודה חדשה ועוד ועוד.
בכל אלו, עלולים להיות לנו
רתיעה, פחד וחוסר מוכנות להיפתח
למתנות גדולות שמיועדות רק לנו.
המשימה היא להקשיב לסוד הדברים,
לזהות את המקום שמחכה רק לנו
להעיז ללכת גם על קרקע לא יציבה,
ובסוף להגיע אל המנוחה והנחלה.

בהצלחה!

אהבתם? שתפו את הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
צריכים עזרה?
שלח לנו WhatsApp

הרשמו לתפוצה וקבלו מידי שבוע מאמר מרתק על הפרשה: