אוהבים אי-ודאות?!
בלגימות הקרובות נדבר על ארבע מדרגות
של 'עד דלא ידע', של אי-ודאות
אבל דווקא טובה וחשובה שכדאי לנו להכיר.
מוכנים? נצא לדרך:
מלחיץ אותנו להיות באי-ודאות,
מה ילד יום? איך יראה העולם עוד 20 שנה?
איך יגיב הבוס לבקשה?
והאם הבחירות שאנחנו עושים נכונות ומדויקות?
לכן אנחנו נוטים להתמקד בידיעה,
מרגישים איתה טוב, חזקים ובטוחים,
מה שלא ידוע עדיף ללמוד ולדעת,
ואם לא מצליחים – להדחיק לירכתי הנפש.
עמלק דווקא אוהב את הספק, את חוסר הוודאות.
מי אמר שיש בורא לעולם?
מי אמר שדווקא עם ישראל?!
אבל בפורים גם אנחנו בספק –
"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
הנצחון שלנו על עמלק מתבטא גם בכך
שאנחנו משתמשים בתכונות שלו והופכים אותן לטוב.
🍷 הנה אי-ודאות ראשונה:
על מה אתם שמחים יותר, על מפלת המן
או על גדולת מרדכי?
אתם נהנים לראות רשעים באים על עונשם
או יותר את הצדיקים מקבלים את השכר שלהם?
ובכן,
גם אם בדעה צלולה ברור מה משמח יותר,
אחרי כוסית ראשונה בפורים כבר קשה להחליט…
חוסר הודאות הזה די פשוט וכלל לא מרתיע,
אבל בואו נראה אתכם עם חוסר הודאות הבא…
מחזיקים חזק?!
🍷🍷 אי-ודאות שניה:
עד עכשיו ידענו בוודאות שאנחנו עם הטובים,
שמחים על גדולת מרדכי ומוחים את המן,
אבל מי אמר?
בתוכנו מתרוצצים מרדכי והמן קטנים,
לפעמים אנחנו עם מרדכי הצדיק,
אבל לפעמים אנחנו מרגישים כמו המן…
וזה באמת לא ברור!
חז"ל אומרים "היה בעיניך כרשע" –
תמיד תחשוב שאתה לא משהו,
גם אם כל העולם, או היצר הרע,
לוחשים לך שאתה צדיק, אל תתבלבל,
זה רק יביא אותך לגאוה וממנה לנפילה.
אבל מצד שני – במיוחד אחרי ששותים קצת… –
אפשר לחוש שאנחנו נשמות טהורות וצדיקות.
פורים מלמד אותנו לא להילחץ
ולדעת לחיות עם אי-הודאות הזו –
מצד אחד המן מצד שני מרדכי,
ואף פעם לא נצליח לדעת בוודאות
איפה אנחנו ממוקמים על הסקאלה הזו…
פעם הבאה נצלול ל-2 מדרגות של חוסר ידיעה
עמוקות הרבה יותר. תתכוננו…
