תיאור הקשר בין יצחק ורבקה הוא תיאור יוצא דופן: השידוך ביניהם מתואר באריכות ומלווה במעשי חסד ובהשגחה פרטית, ואחר כך כתוב עליהם "ויביאה האוהלה שרה אמו, ותהי לו לאשה ויאהבה", תיאור שלא מצוי כל כך בזוגות נשואים אחרים בתורה (או בתנ"ך בכלל).
כיוון שהקשר בין יצחק ורבקה הוא קשר מיוחד, מתאים ללמוד ממנו על יצירת קשר טוב בין איש ואשה. בפרט בנושא השידוך, לקראת החתונה, יש ללמוד מן הקשר בין יצחק ורבקה, שכן השידוך שלהם מתואר בצורה מיוחדת, כאמור, ועליו אומר הכתוב "מה' יצא הדבר".
העבד מחפש אשה בעלת מסירות
לאחר שרבקה שאבה מים גם לעבד וגם לגמלים, ולאחר שהיא אמרה לו "בת בתואל אנוכי, בן מלכה אשר ילדה לנחור" – העבד השתחוה לה' והודה לו: "ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני".
על מה הודה העבד לה'? האם על כך שהוא הזדמן לבית משפחתו של אברהם? קשה לומר, שכן הוא היה יכול פשוט לברר את מקום מגוריהם. האם העבד עשה סימן אקראי רק כדי לראות שהשידוך אכן זומן על ידי ההשגחה? גם את זה קשה לומר, שכן הסימן הוא סימן מובהק לאברהם אבינו שהיה איש חסד.
העבד חיפש אשה שתהיה שותפה להתמסרות של יצחק לעבודת ה'. היה ברור לו שהאשה הטובה והנכונה ליצחק אבינו היא אשה שמתמסרת לזולת ולחסד ולמעשים טובים, וזה מה שהוא חיפש. כאשר העבד ראה עד כמה רבקה מתאמצת להיטיב עם אדם שהיא לא מכירה, וגם התברר שהיא ממשפחת אברהם – העבד ראה בזה את הליווי של ה' לשידוך, והודה לה'.
להתחיות ממטרה משותפת
אם אנחנו רוצים ללמוד מהסיפור הזה איך להתנהג בפגישת שידוכין – ניתן ללמוד מכאן דבר חשוב ובסיסי: כאשר בחור או בחורה מחפשים ובודקים עם מי הם רוצים להתחתן, עליהם לחפש עם מי הם מרגישים שהם יוכלו להתמסר לשליחות משותפת.
לבית נאמן בישראל יש את השליחות שלמענה ה' שלח אותו לעולם. באופן כללי השליחות היא להקים משפחה על אדנים של תורה ויראת שמים וגמילות חסדים, ובאופן פרטי לכל זוג יש את העניין הפרטי שלו, ה'אות שלו בתורה'. בפגישות שלפני החתונה על הבחור לבדוק האם לבחורה איתה הוא נפגש יש התמסרות לעניינים טובים (כפי שאליעזר בדק את רבקה), והאם היא תרצה להתמסר יחד איתו לעניין המשותף שלהם. וכן להיפך, על הבחורה לבדוק כך אצל הבחור. כאשר לבחור ולבחורה יש 'חוש' בכך שהם יכולים ורוצים להתמסר יחד לשליחות המשותפת שלהם – הגיע עתם, עת דודים.
וכך אומר הרב יצחק גינזבורג (יין משמח ה, עמוד סב):
יש לדעת כי הפגישות בין בני הזוג לפני החתונה נועדו בעיקרן כדי לזהות בשכל האם בני הזוג מתחיים ממטרה משותפת, ולא לשם הצמחת רגש הלב, שרק ניצניו מתגלים בפגישות, ואילו הצמחתו צריכה להעשות דווקא אחרי הנישואין.
לרצות את ההתמסרות ולא את הרווח העצמי
אם בפגישות שלפני החתונה בני הזוג מנסים להצמיח את הרגש, ולבדוק האם יש חיות ותחושה טובה בקשר – הם לא בודקים האם הם יכולים ורוצים להתמסר למשהו משותף, אלא כל אחד בודק האם הקשר טוב לו, האם הוא מרגש אותו והאם הוא מקדם אותו. כלומר במקום לחשוב על הקשר ועל השותפות, כל אחד חושב, במידה מסויימת, על עצמו. צורת חשיבה כזו מעכירה את הקשר, ולא בונה אותו בצורה טובה.
כאשר זוהי צורת החשיבה שבה נתונים בני הזוג לפני החתונה – צורת החשיבה הזו עלולה ללוות אותם גם לאורך שנות נישואיהם. גם לאחר החתונה, כאשר בני הזוג כבר מתמסרים למטרות המשותפות שלהם, הם עלולים לא לשים לב שעיקר הקשר ביניהם הוא בשותפות, ולחשוב שעיקר הקשר ביניהם הוא במה שכל אחד מקבל מן הקשר.
לעומת זאת כאשר בפגישות לפני החתונה בני הזוג יחפשו ליצור מקום בו הם מתמסרים יחד לשליחות משותפת – צורת החשיבה הזו תהיה היסוד של הקשר ביניהם. הם לא יחפשו בנישואין את מה שכל אחד יכול להרוויח, אלא את השותפות ואת ההתמסרות.
נקודה נוספת שיש בפגישות שלפני החתונה היא נתינת אמון. כאשר בני הזוג בודקים האם הם מתחיים ממטרה משותפת, ולא בודקים האם הם מתרגשים זה מזה – יש בכך הרבה נתינת אמון. בני הזוג נותנים אמון זה בזה, ונותנים אמון בכך שהרצון שלהם להתמסר יחד לשליחות משותפת יבנה, בעזרת ה', בניין עדי עד. בצורה כזו בני הזוג ימשיכו לתת אמון זה בזה לאחר החתונה לאורך ימים ושנים טובות. הם לא יחפשו מה הם מרוויחים מהקשר, אלא יוכלו להתמסר לשותפות שלהם מתוך אמון שההתמסרות המשותפת תניב דברים טובים.
להשקיע בשידוך
התורה האריכה מאוד בתיאור השידוך של יצחק ורבקה, והקדישה לו כשישים פסוקים. לעומת זאת את החתונה של יצחק ורבקה התורה מתארת בפסוק אחד "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ותהי לו לאשה ויאהבה".
התורה רוצה ללמד אותנו בזה שבמידה רבה חיי הנישואים, והאהבה והאחווה שבין בני הזוג לאחר הנישואים, תלויים בתפיסת העולם שלהם על הקשר. כאשר בפגישות לפני החתונה בני הזוג משקיעים ברצון להתמסר ובנתינת אמון, הם ניגשים לשידוך מתוך תפיסה נכונה על הקשר. כאשר כך הם ניגשים לשידוך, גם בחיי הנישואים הם ממשיכים לחיות מתוך תפיסה נכונה, והאהבה והקשר צומחים ממילא, כפועל יוצא מהרצונות הטובים לבנות את הקשר.
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'