בפעם הקודמת דיברנו על תמימות, היום נמשיך לפַתֵח את זה קצת.
לפעמים נדמה לנו כאילו תמימות היא משהו חלומי כזה אך מנותק מהמציאות. נראה לנו שהעולם אינו מיועד לתמימים עליהם יכולים 'לעבוד' בקלות.
אבל זה לא נכון.
התמים לא טיפש בכלל, הוא מזהה מי עומד מולו ומבין טוב מאוד בענייני העולם, אבל בכל זאת הוא בוחר לחיות בצורה כנה וישרה, להתייחס לכל דבר ברצינות גמורה, ממש כמו התם בסיפורי מעשיות שלפני שהוא מדבר עם האנשים הוא מבקש מהם – 'רק בלי ליצנות'.
בעבודת ה' התמים הוא זה שעובד את ה' מכל הלב, ברצינות ותמימות גמורה. הוא לא מתפעל ממה שעבר עד עכשיו – לא מתייאש מהכשלונות ולא מתגאה על ההצלחות – הוא פשוט עובד את ה', בלי לתת לשום דבר להסיח לו את הדעת מזה.
על שרה אימנו (ואחריה על הרבה צדיקים) דורשים חז"ל את הפסוק המיוחד "יודע ה' ימי תמימים".
החסידות מפרשת את הפסוק בצורה מיוחדת:
ימי התמימים מלאים בנסיון מתמיד לדעת את ה', "יודע ה' – ימי תמימים".
תמימות קשורה במיוחד לתשובה, זוכרים?
להיות תמים זה להיות שלם, אחד כזה שבכל יום עושה תשובה ומתחיל מחדש לעבוד את ה', לדעת אותו בידיעה חדשה לגמרי ממה שהיה אתמול.
כך ר' זושא היא הולך לישון.
בכל ערב לפני השינה הוא היה אומר לה' – 'היום זושא לא היה בסדר, אבל מחר בע"ה זושא יקום ויתחיל להיות יהודי'.
שבת שלום!