היכן "המציאות האמיתית" – באהל אברהם או בעיר סדום הסואנת? אברהם העברי נמצא ב"צד" של הקב"ה ועבורו זוהי המציאות הממשית, ולאו דוקא מה שנראה לעין החיצונית…
"ויאמר אברם אל לוט… הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי… וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה.. ויבחר לו לוט את ככר הירדן… ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד."
מדוע בוחר לו לוט לגור בסדום? הלא אנו מכירים את לוט כמי שלמד ממדותיו של אברהם אבינו, כמי שמקיים את מצות הכנסת אורחים גם כשהדבר כרוך במסירות נפש! לוט הוא אכן "צדיק בסדום", גומל צדקה וחסד ואיננו הולך בדרכיהם הרעים של אנשי סדום. אם כן, מדוע בחר להתיישב שם?
לוט בסדום
לוט הוא אמנם "איש טוב", אך בכל זאת, ואולי דוקא בגלל זה, הוא נמשך לאזור סדום ועמורה. לוט רואה שאנשי סדום רעים וחטאים, אך הוא אומר: סוף סוף, חייבים למצוא עמם שפה משותפת, חייבים למצוא את הדרך לשכנות טובה עם האנשים הללו. הרי אי אפשר להתעלם ולעצום את העינים מלראות את המציאות, יש להכיר את יושבי האזור ולנסות לכונן יחד עימם חברה משותפת!
לוט אמנם אינו שותף לאוירה הסדומית הרעה, לעוול שנעשה שם בכל הנוגע לבין-אדם-לחברו. גם בתוך סדום, לוט דבק בדרך אותה קיבל בבית אברהם. אבל לדעתו אין טעם להתבדל מאנשי סדום; הרי כשם שראוי לגמול חסד עם כל אדם, כך צריך להתקרב גם לאנשי סדום עצמם, אפילו שהם אינם מגומלי-החסד הגדולים…
יתירה מזו, יש משהו מושך באותה סדום החוטאת. סדום וכל ערי הכיכר מלאות חיים ממשיים. כאן מציאות החיים הסואנת והמפותחת, כאן מרכז העניינים! אומר לוט: הרי איננו חפצים בחורבן העולם הממשי הזה. נכון, ודאי שיש כאן תופעות שליליות ודרכים שאין ללכת בהן, הייתי רוצה שכולם יהיו מכניסי אורחים כמוני, אבל כרגע אין מה לעשות, נהיה ריאליים ונבין שזו דרכם של האנשים כאן, נרצה או לא נרצה.
אברהם העברי
בזאת שונה לוט מאברהם. אברהם אינו רק איש חסד ענק, הוא גם איש אמונה. האמונה היא זו המבדילה את אברהם משאר העולם: "אברהם העברי" – "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה מב, ח). אברהם נמצא ב"צד" של הקב"ה ועבורו זוהי המציאות הממשית, זו ולאו דוקא מה שנראה לעין החיצונית, כמו בערי הכיכר הגדולות והמפותחות.
אצל אברהם, אין זה מובן מאליו להשתתף עם יושבי סדום ועמורה. הוא איננו מתנגד כלל ליצירת קשרים עם שאר בני האדם, אדרבה הוא רואה בזה משימה ויעוד – "ויקרא שם אברם בשם ה'" – אבל הוא זה שיחליט עם מי ראוי להתחבר. ענר אשכול וממרא הם "בעלי ברית אברם", אבל אנשי סדום ועמורה אינם כאלה.
אברהם אינו נלחץ מזה שאין לו שפה משותפת עם סדום ועמורה. הם אינם מוכנים לשמוע את הבשורה שמפיץ אברהם? חבל מאוד, יהיה זה ההפסד שלהם! סוף סוף יודע אברהם כי הממשות האמיתית נמצאת בעבר שלו, גם אם יהיה הוא לבדו בודד באהלו נוכח העיר סדום ההומה.
ולוט, הוא לא אוהב את הגישה "המנותקת" הזו. "ויסע לוט מקדם" – "הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו" (רש"י).
המאמין ינצח
אברהם אומר: גם אם יאמר העולם לא כמוני, מה בכך? "יתהפך העולם" ויהיה כדברי. וכך אכן קורה לסדום "ההפוכה כמו רגע". אמנם אברהם עצמו מסנגר על סדום ואיננו חפץ באבדנה, אבל הוא מכיר שסדום צריכה לעמוד למשפט וזכות הקיום שלה צריכה להבחן. אין קיום מובן מאליו לסדום וכל המונה.
ולוט? הוא נמלט בעור שיניו מעיר החטאים, וגם זה רק בזכות אברהם, העומד מן העבר השני ומושך אליו את בן-אחיו בכח איתנים מתוך ההפיכה.
- ●●
גם היום, ישנם רבים הבוחרים בדרכו של לוט. מדובר ביהודים בעלי לב טוב ורחמן – כדרכם של ישראל שהם רחמנים וגומלי חסדים – אלא שדוקא משום כך הם נמשכים אל אויבי ישראל שהרשעה כל-כך מתגברת אצלם. זאת מתוך התחושה שהקיום של אותם אנשי סדום ועמורה הוא יציב ואיתן, הם הלא מושרשים כאן ולא ניתן להתעלם מקיומם. להיפך, צריך לנסות ולהבין את דרכם, גם אם אין היא נוחה בעינינו. לכך מגיעה הגישה הדוגלת בהשפעת טובה, אך החסרה את עוז האמונה.
אך אנו, בניו ותלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום, נלך בדרכו. נדע כי הקיום האיתן הוא לצדו של אברהם, "איתן האזרחי" (בבא בתרא טו, א), וכל מוסדות הרשע יכולים לההפך בקול רעש גדול או להתפוגג כאבק פורח, וכך אכן יהיה. לא נירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלינו, נחזיק באמת ובאמונה ונדע כי סופם לנצח. "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".