שבועות

גם בפרשת בשלח וגם בפרשת בהעלותך בני ישראל מתלוננים על לחם ועל בשר. ההבדל בין שתי הפרשיות מלמד אותנו איך להתייחס לאוכל שאנחנו אוכלים על

התורה נקראת 'חמדה גנוזה' ועמה הקדוש ברוך הוא משתעשע בכל יום. נתינת התורה לישראל פירושה שה' בוחר להתעסק ולהשתעשע עם ישראל על זאת ועוד במאמר

אפשר ללמוד תורה בשביל עצם השעשוע בתורה, ואפשר ללמוד תורה בשביל שהמציאות תהיה כולה יישום של התורה. ההליכה של ישראל במדבר מלמדת אותנו לקחת את

התורה מצווה אותנו לשבות בשבת ובשמיטה ולשחרר את העבדים ביובל. אבל אין הכוונה שהתורה מכווינה אותנו להיצמד לערכים האנושיים, אלא להידבק ברצון של ה' על

מצד אחד ה' מאוד מייקר את השלמות שלנו, ולכן הכתוב מתייחס בחריפות לפגיעות של אדם בזולתו. אבל מצד שני ה' גם מצווה אותנו לסלוח על

מהסמיכות שיש בין עבודת יום הכפורים לאיסורי עריות עלינו ללמוד איך לבנות את חיי הנישואין על פי רצון ה' על זאת ועוד במאמר שלפנינו. >>לגרסת

כאשר האדם מבין שהייסורים שיש לו הם מאהבת ה' אליו, הייסורים הופכים מייסורים לאהבה, וזה נקרא ייסורים של אהבה על זאת ועוד במאמר שלפנינו. >>לגרסת

גם כאשר אין בית מקדש, ואין הנפת העמר, אנחנו סופרים לכך שה' אוהב אותנו ומצווה אותנו להניף לפניו את העמר על זאת ועוד במאמר שלפנינו.

שתי פנים במתן תורה. הרצון והאונס. הרצון מפורש בפסוקים, באמירת "נעשה ונשמע" וכו', והאונס – בדברי חז"ל הידועים "כפה עליהם הר כגיגית". מה היחס בין