על הזיקה בין שבע מצוות בני נח לתרי"ג המצוות של התורה
פרשות בראשית ונח אנו מתוודעים אל "שבע מצוות בני נח", כמקובל בידינו מפי חז"ל, ובלשון הרמב"ם (הלכות מלכים ט, א):
"על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה-זרה, ועל ברכת השם [דהיינו שלא לקללו], ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים… הוסיף לנח אבר מן החי… נמצאו שבע מצוות."
אלו הם הציוויים הבסיסיים הנדרשים מכל אדם באשר הוא, הקוד ההתנהגותי הבסיסי בכל מישורי החיים – בין אדם לאלקים ובין אדם לחברו. וכשבני-האדם אינם מקיימים מצוות יסודיות אלו, בא העונש על אדם ועם.
במבט ראשון ניתן לחשוב שאין כל קשר מהותי בין שבע מצוות בני-נח לבין התורה שניתנה לישראל ובה תרי"ג מצוות, אלא מדובר בשתי מערכות נפרדות ועצמאיות – מצוות בני-נח אינן תלויות ב"תורת משה", ו"תורת משה" מצידה אינה מתייחסת כלל למצוות בני-נח.
אלא שעצם העובדה ששבע מצוות בני-נח מופיעות בתורה-שבכתב, ומפורשות בהרחבה בתורה-שבעל-פה – מביאה אותנו לחפש קשר בין שתי המערכות הללו. ואכן מתברר שקיים קשר מהותי והדוק בין "תורת משה" למצוות בני-נח. נפרוש כאן מעט מן הדברים, המיוסדים בעיקר על שיטת הרמב"ם.
"גר תושב" ו"חסיד אומות העולם"
המדרגה הגבוהה ביותר המוגדרת בהלכה ביחס למי שאינו מישראל היא "גר תושב" ו"חסיד אומות העולם", כדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יד, ז):
"אי זה הוא גר-תושב? זה גוי שקבל עליו שלא יעבוד עבודה-זרה עם שאר המצוות שנצטוו בני-נח… והרי הוא מחסידי אומות העולם."
והנה, הרמב"ם קובע שגוי זכאי להקרא "גר תושב" ו"חסיד אומות העולם" רק כשהוא מקבל על עצמו לקיים את שבע מצוות בני-נח מכח הציווי של "תורת משה":
"כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן – הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו שבני-נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאם מפני הכרע הדעת אין זה גר-תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם". (הלכות מלכים ח, יא)
כלומר, התורה אינה רק "מספרת" לנו על מצוות בני-נח, אלא מהווה את מקור הציווי למצוות אלו עבור כל בני נח! מאז שנתן הקב"ה לנו את התורה, וכתב בה גם את מצוות בני-נח, מהווה התורה את המקור הראשי למצוות אלו עבור בני-נח. על כן קיומן של מצוות בני-נח בשלימות הוא רק מתוך הכרה בתורה האלקית שניתנה לישראל.
ליתר דיוק, על מנת להחשב "גר תושב" כהלכתו, צריך הגוי לא רק להכיר בתורת ישראל, אלא להתחייב מחדש בשבע המצוות בפני שלשה מישראל, ולעבור הליך מסוים של 'קבלה' על-ידינו. דהיינו, במתן-תורה קבלו בני ישראל את האחריות על מצוות בני-נח, ומציאות מתוקנת של בן-נח תהיה מעתה רק דרך עם ישראל!
לכן גם פוסק הרמב"ם שאסור לבני נח להיות מחויבים לכל דת שהיא – "אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצוות לעצמן מדעתן" (הלכות מלכים י, ט) – כיון שעליהם לקיים רק את חלקם שניתן להם מתוך "תורת ישראל". ומן הצד השני, גוי שמקיים את שבע המצוות כולן, ללא תוספת וגרעון, אך עושה זאת מתוך הכרה שכלית בלבד, "מפני הכרע הדעת", אינו זכאי להקרא "גר תושב" ו"חסיד אומות העולם" – שהרי איננו מתחבר לתורה האלקית שרק היא מזכה בחיי העולם הבא [אם כי ודאי שדרגתו גבוהה יותר מגוי שאינו מקיים שבע מצוות].
נמצא ש"דת בני-נח" האמיתית מסתעפת מ"דת ישראל". תורת ישראל היא הגילוי האלקי השלם והמוחלט, "מקור מים חיים" לישראל, ומתוך המעיין הגדול הזה יוצא הפלג המזין את נפשות אומות העולם, ובו שבע מצוות בני-נח. וברור שאין אפשרות לשתות ממי הפלג אם מתכחשים למקורו.
בין שבע לתרי"ג
לאחר שראינו כי שבע מצוות בני-נח קשורות בשרשן לתורה שניתנה לישראל – נוכל להבין גם את ההלכה המאפשרת לבן-נח לקיים מצוות נוספות מתוך תרי"ג המצוות. כך פוסק הרמב"ם:
"בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה…" (הלכות מלכים י, י), וכך כתב לגבי מצות מילה: "מותר לישראל למול הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה, לפי שכל מצוה שהגוי עושה נותנין לו עליה שכר, אבל אינו כמי שהוא מצווה ועושה, ובלבד שיעשנה כשהוא מודה בנבואת משה רבינו, המצווה זאת מפי אלהים יתעלה, ומאמין בזה" (תשובות הרמב"ם מהדורת בלאו, קמח).
אם כן, יכול להיות שבן-נח יקיים את רוב מצוות התורה ברצונו, אף שאינו נעשה גר-צדק ואינו אלא "גר תושב". יתירה מזו, דעה אחת בין התנאים סוברת ש"גר תושב" מחויב להשמר מאיסורים רבים נוספים מלבד שבע מצוות בני-נח (ראה עבודה זרה סד, ב), ואחד מגדולי הפוסקים האחרונים אף כתב להלכה שגר-תושב "אם רצה לקבל עליו בעת תחילת גירותו עוד מצות מלבד השבע, גם כן חלה קבלתו, שמחויב אחר-כך לקיים" (באור הלכה סימן דש).
הוי אומר, בדומה ל"תהליך ההסטורי" – מאדם הראשון, דרך נח, ועד לאברהם אבינו ומשה רבינו – כך יכול לעבור גם האדם היחיד תהליך של התקדמות ומצבי-ביניים רבים בין השלב הבסיסי המחויב של קיום שבע מצוות ועד לקיום חלקים גדלים והולכים מתוך תרי"ג המצוות. אם ירצה – יהפוך בסופו של דבר לגר-צדק גמור, כ"קטן שנולד" המגיע אל הוייה חדשה. ואם ירצה – ישאר בגדר "גר תושב" ו"חסיד אומות העולם".
עם ישראל קיבל בתורה את הבשורה הגדולה לעולם כולו. בחזון העולם המתוקן אנו רואים את ישראל במרכז ואת כל בני-נח כנספחים אל התורה, ברמות שונות ובגוונים שונים של התקרבות. המשימה שלנו תהיה להראות את הדרך לכל עם ועם, כיעוד המובטח בימי המלך המשיח: "והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד" (ישעיה יא, י). "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְדֹוָד לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט).
* להרחבה ראה בספרנו 'תורת המלך'.